כמו במקרים אחרים, גם סוגיית המסתננים מכילה מרכיבים שמרבית החברה הישראלית יכולה להסכים עליהם; כמו במקרים אחרים, אנחנו מעדיפים לכתוש זה את זה במקום למצוא פתרונות שיהיו אפקטיביים ומועילים לכולנו. נוכח נהר ההתמודדויות הישראלי השוצף, אנחנו מעדיפים משום מה לקפוץ לגדה האוטומטית שלנו ולצעוק משם טקסטים אוטומטיים שאף אחד לא יקשיב להם בעמדת הרעיונות האוטומטיים שבגדה השנייה.
אכן, ישנם גורמים אינטרסנטיים ששואפים למדינת כל אזרחיה ולפירוק המארג העדין הקיים פה בין יהודים לשאינם יהודים; כנגדם יש גם מי שהפכו את הוויכוח למרכיב זהות של תפיסתם. בשני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם פופוליסטים שמציגים תרחישי אימה – אלה על עתידה של מדינת ישראל ואלה על עתידם של המסתננים. בין לבין נאנחים תחת נטל ההוכחה תושבי דרום תל־אביב שעוד לא נמצא עבורם פתרון אמיתי, ולא כי אין פתרון.
חבר הכנסת לשעבר משה מזרחי ממפלגת העבודה הגיש בכנסת הקודמת הצעת חוק לשיקום שכונות דרום תל־אביב, תוך מתן תמריצים למעסיקים לטובת פיזור גיאוגרפי של המסתננים. ההצעה נדחתה אז, הועלתה שוב בכנסת הנוכחית על ידי מרב מיכאלי בשם סיעת המחנה הציוני, ונדחתה שוב. פעמיים.
אל תמהרו לקטלג את הצעת החוק רק בגלל בית היוצר שלה. חברת הכנסת מיכאלי ועמיתיה לא מציעים לאזרח את המסתננים, וגם לא לפתוח שערים לעוד שכמותם. להפך, הם מבקשים לקדם חוקים שיגבילו את כניסתם של עובדים זרים מכל העולם, תוך תמרוץ ישראלים לתחומי התעסוקה שלהם. לא להאמין אבל כן, גם להם חשוב הצביון היהודי של מדינת ישראל. צריך רק להקשיב להם.
אז מה החוק שלהם כן מעוניין לעשות? הוא מציע להעניק לשכונות המדוברות הגדרה של אזור עדיפות לאומית, כזו שמביאה איתה שיפוץ מבנים ושיפור תשתיות הביוב, התאורה והדרכים. כזו שמתגברת את שירותי הבריאות, הרווחה, החינוך והניקיון. כזו שמחזקת את הפיקוח והאכיפה הן מבחינה ביטחונית, והן בכל הקשור לחריגות בנייה ופגיעה במרחב הציבורי והפרטי. אם תרצו – פרויקט החלונות המנופצים של רודי ג'וליאני פוגש את רון חולדאי. אחרי הכול, עם כל הכבוד למסתננים, פיזורם וגירושם לא יביאו לשיקום מה שהיה פעם העורק הראשי של התחבורה הציבורית בישראל ושל הסחר הפורה בה, והפך לסמטה אחת גדולה שאתה לא רוצה להיתקל בה וביושביה בשום שעה של היום או הלילה.
ומה בנוגע למסתננים? ובכן, כך לשון הצעת החוק: "מצא שר הפנים כי יש קושי בביצוע גירושו של מסתנן, ייתן לו רישיון לישיבת ביקור המאפשר לו לעבוד בישראל". זאת לצד הקצאת משאבים והענקת "תמריצים למעסיקים בגין העסקת מסתננים במחוזות ירושלים, הצפון, חיפה והדרום". במילים אחרות, כשהממשלה לא מוצאת דרך לגרש את המסתנן הלא־חוקי, מציע החוק לאפשר לו לעבוד פה ברישיון; זאת, בלי להפיל את המשימה הבלתי אפשרית על כמה קילומטרים רבועים בשכונה מוחלשת, כשכבר ניתן לשמוע בה הצהרות מחרידות של מסתננים באשר לזכותם ההיסטורית (!) על המקום. פיזור כזה יכול לא רק להציל את תושבי דרום תל־אביב, אלא גם לשמוט את השטיח מתחת לשאיפות ההתיישבות הקבוצתית של המהגרים הלא־חוקיים.
בעוד הממשלה דנה בימים אלה על הבאת עובדים זרים נוספים לטובת מיזמי תשתיות ובנייה, ניתן לנצל את כוח העבודה הקיים ולמצוא לפרשה הזו מענה הולם, גם אם הדבר דורש שימוש בהצעת חוק שבאה מהצד הלא נכון של ספסלי הכנסת. אם צריך לערוך תיקונים והתאמות בחוק של מיכאלי, תעשו. אבל אל תחכו יותר ואל תרבו מחלוקת. בחוק המוצע יש מספיק חלקים שהימין כמו השמאל יכולים להיות חתומים עליהם. זה אולי לא יישמע טוב במערכת הבחירות הבאה, אבל זה ודאי יביא מזור לחצר האחורית והמוזנחת של העיר העברית הראשונה.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
המאמר המלא מתפרסם בסוף השבוע במוסף דיוקן של מקור ראשון
ח"כ מרב מיכאלי בדיון על גירוש המסתננים. גם להם חשוב הצביון היהודי של מדינת ישראל. צילום: מרים אלסטר, פלאש90
