כבר כמעט שנה שאזרחי ישראל מתקשים למצוא חמאה בחנויות. החמאה המעטה שכן מגיעה נעלמת במהירות מהמדפים, וחלק מרשתות השיווק החלו להגביל את מספר חבילות החמאה שכל צרכן רשאי לקנות. קשה להאמין כיצד בעולם שהופך גלובלי מיום ליום, שבו אפשר לרכוש כמעט כל מוצר אונליין במחיר רצפה ולקבל אותו במשלוח מהיר, מוצר בסיסי כמו חמאה נמצא במחסור מתמשך.
התשובה היא, כצפוי, כשל ממשלתי. שלושה גורמים יצרו סערה מושלמת שהעלימה את החמאה מהמדפים. החטא הקדמון הוא תכנון משק החלב בישראל. מדינת ישראל מתכננת את משק החלב מתחילתו ועד סופו באמצעות משרד החקלאות, והחוק קובע ששיווק חלב ומוצריו בישראל יהיה מייצור מקומי בלבד. משרד החקלאות קובע כמה חלב ייוצר בישראל בכל שנה (בליטרים), מי רשאי לייצר אותו (רפתן מורשה), כמה חלב כל רפת תייצר (מכסת החלב) ובאיזה מחיר היא תוכל למכור אותו למחלבות (מחיר המטרה). כל זאת כדי להגן על החקלאות המקומית, כמובן.
החטא השני הוא המחיר המפוקח של החמאה. כמו מוצרים בסיסיים אחרים, המדינה החליטה שהחמאה לא צריכה לציית לחוקי ההיצע והביקוש, וכי יש לקבוע מחיר מקסימלי שמעליו אין למכור חמאה בישראל. המטרה הפעם: להגן על הצרכנים. הבעיה היא ששתי השאיפות הללו לא יכולות לדור בכפיפה אחת. הרפתנים והמחלבות רוצים שהמחיר יהיה גבוה ככל האפשר, ואילו הצרכנים רוצים כמובן שהמחיר יהיה נמוך ככל האפשר.
משה כחלון, בשבתו כשר אוצר חברתי, סירב להעלות מחירים. תחילה הוא סירב להעלות את מחיר המטרה – המחיר שבו הרפתנים מוכרים את החלב למחלבות – אבל הם עתרו לבג"ץ וחייבו אותו לעשות זאת. אז בשלב הבא הוא סירב להעלות את מחיר החמאה לצרכן. התוצאה: המחיר שהמחלבות משלמות על החלב לרפתנים, והמחיר שבו הן מחויבות למכור את החמאה – פשוט קרובים מדי זה לזה. כך הפך ייצור החמאה לבלתי משתלם. טרה הפסיקה לייצר חמאה כמעט לחלוטין, ותנובה צמצמה מאוד את הכמויות שהיא מייצרת.
וכאן הגיע החטא השלישי: גם כשאין ייצור מקומי, מדינה יכולה לפצות עליו בייבוא מחו"ל. אלא שבניסיונה להגן על החקלאות המקומית, מדינת ישראל לא רק תכננה את השוק כולו אלא גם הציבה חסמי ייבוא נוקשים כדי למנוע מחמאה זרה להתחרות בחמאה המקומית. ייבוא חמאה לישראל מחו"ל כרוך בתשלום מכס בשיעור של כ־140%, מה שהופך את הייבוא ליקר עבור הצרכן ולבלתי־משתלם עבור היבואן. באין ייצור מקומי ובהיעדר ייבוא מחו"ל, החמאה הופכת למוצר נדיר.
כדי לפתור את המשבר ניסו במשרד הכלכלה לחלק מכסות פטורות ממכס. המשרד פרסם מכרזים, ויבואנים שזכו בהם יכלו לייבא לארץ חמאה בלי תשלום מכס, בתנאי שימכרו אותה במחיר המפוקח. אבל אז התברר שתחת המחיר המפוקח גם ייבוא אינו משתלם. חלק מהיבואנים ויתרו על המכסה, וחלקם ייבאו חמאה אך העדיפו למכור אותה במחיר גבוה מהמחיר המפוקח ולספוג את הקנסות שהוטלו עליהם.
הראשון שהבין שהבעיה מתחילה בממשלה הוא שר הכלכלה אלי כהן. לפני כחודש שלחו אנשי משרד הכלכלה מכתב לעמיתיהם במשרדי החקלאות והאוצר, ובו הכריזו על כוונתם לבטל כליל את המכס ואת משטר המכסות בתחום. "לעמדתנו", כתבו, "חלוקת מכסות החמאה יוצרת עיוותים בשוק, וביטולן במקביל לביטול המכס יאפשר את פתיחת המשק לייבוא חמאה, גיוון מקורותיו ומניעת מחסור עתידי במוצר צריכה בסיסי זה, שאותו אין ביכולת המשק לספק ממקורות עצמיים".
שר הכלכלה מנסה לקדם ביטול מוחלט של המכס על חמאה ולאפשר ייבוא חופשי שלה לישראל ובכך לשים סוף לסאגה, אך הוא נתקל בשורת מכשולים בלתי נגמרת. ראשית, הוא זקוק להסכמתם של שני משרדי ממשלה: משרד החקלאות, האמון על ניהול משק החלב על פי חוק, ופועל תחת לחצים חזקים של החקלאים, ומשרד האוצר שצריך לוותר על ההכנסות המגיעות לקופת המדינה מהמכס המשולם על חמאה.
בנוסף, יועצים משפטיים טוענים ששר בממשלת מעבר לא יכול לאשר שינוי מדיניות כה משמעותי. אכן, תירוץ ממשלת המעבר מונע שינויים נדרשים רבים, ללא היגיון ברור מה כן אפשר לעשות ומה לא. במקרה של החמאה מדובר בחתימה של השר על צו, עניין שמצוי לחלוטין בתחום סמכותו הבלעדית ושאיננו דורש חקיקה או החלטת ממשלה. ירצה השר הבא להחזיר את משטר המכסות והמכסים? יתכבד ויחתום על צו נוסף המכונן אותם מחדש. לעומת זאת, שר שחותם על הסכם עם ארגון עובדים, כפי שנעשה לפני שלושה חודשים עם הסתדרות המורים, מייצר התחייבות כלכלית עתידית בשווי מאות מיליונים שהשר הבא לא יוכל לבטל.
בינתיים הפשרה המסתמנת, כצפוי, פותרת את הבעיה באופן חלקי מאוד ומייצרת בעיות חדשות. שר הכלכלה יבטל את המכס ומשטר המכסות, אבל לחצי שנה בלבד, "תקופת ניסיון". הבעיה: יבואן שרוצה להתחיל לייבא חמאה לישראל יצטרך לקבל אישורים לתקינה בינלאומית והסכמי כשרות, יהיה עליו לטוס לחו"ל כדי לייצר קשרי מסחר ורשת הפצה, ובקצרה – יצטרך להשקיע בעלויות הקמה גבוהות. אלה משתלמות כאשר יש אפשרות ארוכת טווח להחזיר את ההשקעה, אבל אם מראש ההסכם שנקבע הוא לחצי שנה בלבד – לא סביר שייכנסו לתחום יבואנים חדשים, ובתחום ייבוא החמאה יישארו רק היבואנים הנוכחיים. לסיכום, מדינת ישראל מייצרת קרטל שאולי ישפר את המחסור בחמאה אבל יעשה זאת במחיר גבוה.
מדינת ישראל מתיימרת להיות כלכלה מתקדמת, אומת סטארטאפ, שמתחרה בעולם כולו בפיתוחים טכנולוגיים ובחדשנות, אבל בתחומים מסוימים היא פועלת כאחרונת המדינות הסובייטיות. התכנון המרכזי של משק החלב הביא למחירים גבוהים ולמחסור במוצר יסוד כמו חמאה. פתיחתו לתחרות בינלאומית תבטל את המחסור ותוריד את המחירים. עד שקם שר כלכלה שמבין זאת, יתכבדו הפקידים ויאפשרו זאת.
