הסוף ברור. השאלה היא רק כמה רעה תהיה הדרך. אתמול בלילה נפל דבר. לראשונה, ראש הממשלה מכהן בישראל הוא בחזקת נאשם. כתב האישום שניסח היועץ המשפטי לממשלה הוא לפיתת בריח חונקת שלא לוקחת סיכונים ולא משאירה מרחב תנועה.
מנדלבליט פשוט עבד לפי הספר: הוא פירק לגורמים את רכיבי סעיף השוחד בחוק העונשין, אסף את כל מבחני הפסיקה, והעמיד תשתית ראייתית מוצקה שהסיכוי להיחלץ ממנה קלוש. לכאורה יש ראיות למתת, יש ראיות לתמורה ישירה (נתניהו פונה בעצמו ודורש הורדת פרסומים ספציפיים), ויש ראיות לקשר סיבתי – כלומר מודעות לכך שהשוחד לאלוביץ' נועד לשנות את אופי הסיקור באתר וואלה. מבחינה משפטית טהורה המשחק הזה נגמר. אבל המשחק הזה הוא הכול חוץ מאירוע משפטי טהור.
סעיף 18 לחוק יסוד הממשלה קובע שרק הכנסת יכולה להעביר את ראש הממשלה מתפקידו, וגם היא רק לאחר הרשעה. אם הכנסת לא תפטר אותו, כהונתו תפקע מאליה רק כאשר פסק הדין יהפוך לחלוט, כלומר אחרי הערעור.
התהליך הזה עלול לקחת חודשים ארוכים אם לא שנים, ועד שזה יקרה שאלת המשך כהונתו של נתניהו היא סוגיה ציבורית ולא משפטית. ומבחינה ציבורית זו גופא המחלוקת: בשביל תומכיו של נתניהו לא מדובר בתיק שוחד רגיל, אלא בתוצאה טרגית של מערכת היחסים הרעילה שהתפתחה בין ראש הממשלה הימני לתקשורת השמאלנית. היא שתתה לו את הדם בקשית ערב ערב, והוא עשה מה שעשה כדי להציל את שמו הטוב ולכתוב בעצמו את הפרק עליו בספר דברי הימים למלכי ישראל. בעבור תומכי נתניהו האינטרס הציבורי הפוך לחלוטין – לא לאפשר לשמאל לעשות הפיכה שלטונית באמצעות בית המשפט. אלא שלרבים אחרים שחיתות היא שחיתות, ובלי הצבת קוים אדומים ברורים ישראל תהפוך לוונצואלה.
שחקן נוסף וחשוב לא פחות בפרשה העגומה הוא בג"ץ. אפשר להניח שטיוטת עתירה של פעילי שמאל כבר מוכנה. השופטים יתלבטו אם להרחיב את הלכת דרעי־פנחסי, הקובעת ששר לא יכהן תחת כתב אישום, גם לראש ממשלה. מבחינה משפטית מדובר באקטיביזם קיצוני, שכן הלכת דרעי נכתבה לפני שחוק יסוד הממשלה התייחס לסוגיה. לאחר תיקון חוק היסוד וקביעה מפורשת שלפיה ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, השופטים יצטרכו לבטל חוק יסוד, וזו כבר רעידת אדמה חוקתית.
ואחרי כל זה צריך לזכור שיש פה מדינה לשקם ולנהל. הכאוס השלטוני המתמשך מסכן לא רק את המשק והכלכלה, אלא גם את הסיכוי של הימין להמשיך לאחוז בהגה השלטון ולממש את מדיניותו וערכיו. פוליטיקה משחקים בקלפים קיימים ובמציאות נתונה. נתניהו הוא מנהיג דגול ועתיר זכויות שתרם תרומה עצומה לביטחונה, שגשוגה, ומעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. אבל לכל אפוס גדול יש סוף, והסוף הזה הגיע. הימין צריך להפנים את המצב החדש ולהיערך במהירות ליום שאחרי. אם הוא יתפתה לסיבוב בחירות שלישי בהובלת נתניהו, הבוחר עלול לגבות ממנו מחיר כבד וכואב.
