לאחרונה קיבלתי פניות לחתום על עצומה לטובת התגייסות למען הכורדים בסוריה, על קריאה נגד שימוש בכלים חד־פעמיים ועל מודעה בעניין מכירת נשק למדינות מעבר לים. הוזמנתי להביע תמיכה בחשיבות החיסונים וגם לשמוע ולהפיץ מידע המפקפק בהם. שלא לדבר על תמיכה במפלגות שונות לאורך תקופות הבחירות.
על כל הבקשות כולן, חלק בנחרצות וחלק בהיסוס ובכאב, השבתי בשלילה. ואני מבקש להתנצל כאן על התשובות הללו ועל אלו שיבואו בעתיד, ולומר שתי מילים על כל הקונספט הזה של רבנים.
אז רבנים, זה אומר קודם כול שהם יודעים הלכה. קצת תנ"ך, קצת מחשבה, די הרבה גמרא, אבל בעיקר הלכה. הם יכולים לפעמים לדעת הרבה תנ"ך, הם יכולים גם לעשות תואר שלישי במחשבת ישראל, או באסטרופיזיקה, אבל זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלהם. ואילו הלכה – כן. זה לא אומר בהכרח שהם יֵדעו את התשובה לכל שאלה הלכתית שתשאל אותם, אבל הם אמורים לדעת היכן לברר אותה, אילו שיקולים לקחת בחשבון, עם מי להתייעץ. ולפעמים, אגב, הם גם טועים.
מעבר לכך שרבנים יודעים הלכה, הם אמורים גם לחיות אותה. לדבר את השפה שלה, להכיר את הדקויות שלה, ועם הזמן לפתח אינטואיציה לגבי מה שהיא חושבת בכל מיני תחומים.
התכונה החמקמקה הזו, אינטואיציה, עשויה להעניק ערך מוסף ועומק לעמדות ולהנחיות שלהם במגוון רחב של נושאים. "דעת תורה" יש המכנים זאת, ונכתב על המושג הזה הרבה מאוד בשנים האחרונות.
הבעיה עם המושג הזה, אינטואיציה, שבאמת יש לו חשיבות אדירה בהקשרים מסוימים ובזמנים מסוימים. אבל היום אנחנו מכירים גם את המגבלות שלו, ובעיקר מכירים דרכים יותר טובות ומועילות ממנו לגבש החלטות. יש לנו האמצעים לאסוף מידע בכמות אדירה, לנתח אותו במקצועיות ולקבל החלטות מושכלות בעזרת סיעור מוחות של מומחים רב־תחומיים.
גם בעולם כזה, "דעת תורה" לא איבדה את ערכה. תלמיד חכם שחקר נושא ביסודיות ומביא אל הדיון את נקודת המבט התורנית, עושה בכך שליחות גדולה ואני באופן אישי אטה אוזן קשבת לדבריו. אבל לחתום על עצומה זה לקחת אחריות. ולקחת אחריות על עמדה חד־משמעית בנושא שנתון בוויכוח מקצועי, בלי לבצע תהליך בירור יסודי ביותר, קשה לי.
הלב שלי נמצא איתכם, מחתימי העצומות וכותבי הכרוזים. אלו שאכפת להם, שכואב להם, שמאמינים שאפשר לשנות. אתם למדתם את הנושא ויודעים כמה הוא חשוב ומהותי, כמה הוא קריטי. אבל אני לא למדתי, ואם למדתי – לא שניתי ושילשתי או שמעתי את מכלול הצדדים שכנגד. ולכן ידי, גם הפעם לצערי, לא תיכון עמכם. מתנצל.
