לאחרונה חלה סערה בתחום דיני המשפחה. בית הדין הרבני הגדול שלל באופן תקדימי את זכויותיה של אישה בדירת מגורים משותפת וזאת עקב בגידתה בבעלה. הפסק זכה לפרסום שזעזע את אמות הסיפים של עולם המשפט ואף זכה לכינוי – "פס"ד הבוגדת".
בית הדין הרבני הגדול קבע, למעשה, כי מעשה הבגידה שלל את כוונת הבעל לשתף את אשתו ברכוש הרשום על שמו טרם הנישואים, שהרי לו היה יודע שתבגוד בו – לא היה מתכוון לשתף אותה ברכוש מלכתחילה.
בתי המשפט האזרחיים וכן הציבור בכללותו הזדעקו מקביעה זו, אשר קיבלה אשרור בבית המשפט העליון. המצב החריד רבים, שכן הוא מחזיר אותנו לימים בהם בוגדים נענשו בחוצות העיר ושילמו על כך ברכושם. על כן, קבעה נשיאת העליון דיון חוזר בהרכב מורחב של 9 שופטים (הדיון טרם התקיים).
אולם יתכן כי הזעקה הרמה בעקבות פסק הדין מעט מוגזמת ואם בוחנים את פסיקות בתי הדין הרבניים לאורך השנים אף מגלים כי ייתכן מדובר במהומה רבה על לא דבר. לאורך השנים, פעלו בתי הדין הרבניים מתחת לרדאר של בתי המשפט והתקשורת, ליצירת נורמה משפטית חדשה הנקראת "פיצויי גירושין". המשמעות: בתי הדין מעניקים פיצויים ממוניים משמעותיים לצד הנבגד, לכאורה תחת חסות "ההלכה". על ידי כך הם למעשה מחלקים את הרכוש בין בני הזוג בצורה שאינה שוויונית ובניגוד להלכת בבלי. וכל זאת תחת הכותרת – "פיצוי גירושין".
לא השתכנעתם? ראו את הסיפורים הבאים:
זמן קצר לפני פס"ד הבוגדת, דן בית הדין הרבני במקרה של בני זוג אשר היו נשואים במשך 40 שנה, עד אשר הבעל הגיש תביעת גירושין והאישה הגישה תביעה לשלום בית. במהלך הדיון התברר שהבעל בגד באישתו במשך 20 שנים עם נשים רבות ואף חי עם אישה אחרת. ביה"ד תקף את הגבר בצורה חריפה וקבע כי לאור המקרה הייחודי והתנהגותו של הבעל יהיה עליו לשלם את מלוא כתובתה בסך של כ–330 אלף שקלים וכן פיצוי נוסף בסך של 180 אלף ש"ח.
במקרה נוסף שהגיע לפתחו של בית הדין הרבני הגדול, דובר בתביעת גירושין שהגיש הבעל וביה"ד קבע כי אין לו כל עילת גירושין, על כן לא חייב את האישה בקבלת גט. למרות זאת, הבעל פעל בניגוד לדין ונשא אישה שניה. בשלב זה הודיעה האישה כי היא מוכנה להתרגש במידה ויפסק לה פיצוי כספי. והנה הפלא ופלא, ביה"ד אכן קיבל את בקשתה של האישה ולאור התנהלותו של הבעל אשר למעשה נטש את אישתו ונשא אישה שניה, חויב הבעל בתשלום "פיצויי גירושין" יוצאי דופן בסך של 130 אלף דולר.
אלו רק דוגמאות, אולם מי שעוקב אחרי החלטות בתי הדין הרבניים מבין שהלכת הבוגדת הינה הלכה חשובה ומשמעותית, אך הפרקטיקה בו בית הדין "מעניש" את הצד האשם בגירושין אינה חדשה כלל וכלל. בתי הדין יצרו לאורך השנים כלים הלכתיים באמצעותם הם משתמשים על מנת לפצות את הצד שאינו "אשם" בגירושין ועל כן הלכת הבוגדת היא עוד פסיקה בשורת פסיקות בהן בית הדין הרבני התעלם מהלכת בבלי והלך בדרך בה הוא בוחר ומאמין.
אמנם, בתי הדין עדיין מקפידים על כך כי הרכוש יחולק מחצית במחצית בהתאם להוראות החוק, אולם הפיצוי בנוסף לכתובה אינו נחשב כחלק מאיזון המשאבים – ובכך למעשה יוצרים בתי הדין חלוקה שאינה באמת שווה, ובוודאי לא שוויונית.
