נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן. אף על פי שאין מצוות רבות שנשים פטורות מהן, יחסי הציבור של "פטור נשים ממצוות" הביאו רבים מאיתנו לחשוב שמדובר בכמות נכבדה של מצוות כאלה. נשים חייבות להתפלל, ופטורות ממצוות כמו שופר, תפילין, סוכה וקריאת שמע, אך לעיתים יש תחושה שהן לא חייבות בתפילות, ובכלל – שהמחויבות ההלכתית שלהן במצוות מעשיות קטנה בהרבה מזו של הגברים. נשים שלוקחות על עצמן לימוד תורה, שלוש תפילות ביום, ישיבה בסוכה ועוד, נתפסות לפעמים כמגזימות, כטרחניות ולעיתים פשוט שומעות את משפט המחץ "גדול המצוּוֶה ועושה", כלומר – אפילו אין לכן הרבה שכר בזה.
דיונים הלכתיים רבים נסובו סביב רצונן של נשים לברך על מצוות שהן פטורות מהן, והדיון בדרך כלל מעלה את סוגיית חיובן או אי־חיובן של נשים במצוות אלה. האם רצונן של הנשים לשמוע קול שופר, או לשבת בסוכה, מאפשר להן לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"? האם מחויבות הלכתית שבאה מלמטה, ולא מציווי א־לוהי, מאפשרת לברך את הברכות עם שם ה'? ידועה היא שיטת רבנו תם המתיר בפשטות לנשים לברך, כי לדעתו הן מקיימות מצווה, גם אם חיובן שונה מזה של הגברים.
לכן, בחירת הנושא החודשי של בני עקיבא לחודש הארגון, "גדול המצוּוה", גרם לי אכזבה גדולה. הסיסמה הזו מביאה קונוטציה שלילית שגורמת לי לחפש את המשמעות הנסתרת – מיהו אותו זה שאינו מצווה? למי הכוונה? האם לנשים ובנות, שפטורות מחלק מהמצוות? כך אני קוראת את הנושא השנתי של חודש הארגון, למרות שבוודאי לא לכך הייתה הכוונה. חצי (אם לא יותר) מחניכי התנועה הן חניכות. גם אם הן אינן מחויבות בתפילות מנחה וערבית, בסניפים הרבים שפקדתי, הבנות הצעירות התפללו תפילות אלה במסגרת בני עקיבא בכוונה רבה, ורבות למדו רק שם, בתנועה, להתפלל מנחה וערבית בציבור, למרות הפטור ההלכתי שלהן.
אני מאמינה גדולה במחויבות להלכה, במחויבות למצוות ובחובה להתפלל. על כן הייתי שמחה בבחירת נושא שלא מהדהד לי את אלה שאינם מצווים ועושים. משימת דורנו היא לחנך למחויבות הלכתית. בדור כה משכיל, שפתוח לאינספור ערוצי מידע, שאלות ופקפוקים, קשה עד מאוד להתחייב למערכת הלכתית שאינה תמיד ברורה ופשוטה. קשה לחנך למערכת מורכבת המקיפה את כל תחומי החיים, ולפעמים קיומה קשה עד מאוד, בעיקר בתחומים המורכבים שמעסיקים את בני הנוער שלנו, חניכי בני עקיבא. תוך כדי האתגר החינוכי של לימוד הלכה וחינוך לשמירתה, איני רוצה שתנועת הנוער שמחנכת את בנינו ובנותינו תדגיש את המצוּוים לעומת המצוּוֹת, אלא תעודד הקפדה הלכתית ולימוד המביא לידי מעשה אצל כל החניכים והחניכות.
אני לא רוצה לתת לחניכות התנועה, ולבנות צעירות בכלל, את התחושה שקיום המצוות שלהן הוא משני לזה של הגברים. אני כן רוצה לחנך דור של נשים צעירות שחפצות בקיום מצוות ובלימוד תורה, ללא עיסוק דקדקני באופן חיובן. איני רוצה לרפות את ידן בבואן לקיים מצוות, על ידי מדידה דקדקנית של שכרן. בטוחני שכוונת התנועה הייתה להרבות שמירת הלכה וקיום מצוות אצל כל החניכים, בנים ובנות. ואם יורשה לי להציע סלוגן חלופי לקופירייטר של בני עקיבא, הייתי בוחרת בפירוש של מסכת שבת לספר קהלת: "'ושִׁבּחתי אני את השמחה' – שמחה של מצווה". 
