באפריל האחרון, כשעלה שמו של יריב לוין כמועמד של נתניהו לתפקיד שר המשפטים, הגיב גיא פלג, הכתב לענייני משפט של ערוץ 12, במילים הבאות: "אני לא מעלה על דעתי שראש הממשלה, שענייניו צפויים להתגלגל בבית המשפט המחוזי וכנראה בעליון, ייתן את התיק ליריב לוין". פלג הסביר שזו תהיה טעות מהסוג שעשה אולמרט כשנתן את התיק הזה לפרופ' דניאל פרידמן. "איך אומרים? לא חוזרים על טעות פעמיים", סיכם פלג. הפרשן אמנון אברמוביץ' – המאתרג לעת מצוא, אם אתה מהצד הנכון של המפה הפוליטית – הוסיף בחיוך משועשע: "יריב לוין שר המשפטים זה עוד שנה מאסר לנתניהו".
כידוע, לא מדובר בצמד פעילי ימין חובבי ביבי, ובכל זאת השתמע מדבריהם בבירור כי מערכת המשפט אינה נקייה מאינטרסים, ואינה נוהגת בהכרח על פי אמות המידה הראויות. שני פרשני הערוץ המרכזי – הם ולא מירי רגב, הם ולא אראל סג"ל – רמזו כי ראש ממשלה מכהן עשוי לשלם מחיר אישי וציבורי, עד כדי מאסר לא מידתי, אם ירגיז את המערכת וימנה מעליה שר לעומתי.
מאז הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו, כל הטוענים להיעדר צדק מסומנים כפורעי חוק. מה שמותר לכתב המשפטי ולפרשן הבכיר משמאל, אסור לאנשי הימין. מתוסכלי המערכת מוצגים כמסכני הדמוקרטיה, ומואשמים בוויתור על ערכי מוסר בשם השמירה על נתניהו. אלא שלא מדובר פה בעימות בין שומרי חוק למתנגדיו, כפי שרוצים לשכנע אותנו. הביקורת על מערכת המשפט לא נועדה להגן על נתניהו; ההגנה על נתניהו היא תוצר של הביקורת נגד מערכת המשפט. וכך התפתחה לה התנגשות בין שני ערכי מוסר בתוך אותו מחנה עצמו: בצד אחד עומדת היושרה המתבקשת מצד נבחרי ציבור; מולה היושרה המתבקשת עוד יותר מצד האוחזים ביד המשפט.
מאז ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נתניהו, כל הטוענים להיעדר צדק מסומנים כפורעי חוק
המקטרגים מנגד מסרבים בתוקף לשמוע את הטיעונים הענייניים של המוחים, ולהכיר בשבר הגדול שהתחולל בשנים האחרונות בין רבים בימין לבין מערכת המשפט. השבר הזה לא החל מ"הסתה פרועה של ראש הממשלה נגד הרשות השופטת", אלא מחתך עמוק שביצעה הרשות הזו באמון כלפיה. סכין חדה של אכיפה בררנית ושל תקדימים תמוהים היא כלי הנשק האובדני שבחרה הפרקליטות. מערכת האמת והצדק דוקרת עצמה עד כדי דימום מערכתי, ותובעת את עלבונה ממחנה הימין בגין חבלה בנסיבות מחמירות.
הטיעונים ידועים, אבל למרבה הצער נראה שיש מי שמסרבים להקשיב להם. לא שאין להעלות על הדעת שנתניהו חטא במה שמיוחס לו, אלא שלא תעלה על הדעת אכיפה בררנית. משבר האמון במערכת המשפט מסתכם בכך שטרם קיבלנו תשובות משביעות רצון ודעת לשאלות כמו: למה נתניהו כן ואיתן כבל ואחרים לא; איך באופן חסר תקדים, זמן קצר כל כך אחרי השימוע (פלוס חופשה של בכירת הקטגורים במהלכו) כבר יש לפרקליטות מסקנות; איך עיתוי הפרסום מתיישב טוב כל כך עם האינטרסים של מחנה רק־לא־ביבי בפוליטיקה הישראלית; ואיך, למען השם, איך ייתכן שכל השאלות הללו סביב כתב האישום, שיצא תחת ידיו של פרקליט המדינה שי ניצן, יכולות להתפתח לחקירה רק באישורו של – ובכן, אותו שי ניצן.
נתניהו בסופו של דבר יסיים את דרכו הפוליטית באופן זה או אחר, במוקדם או במאוחר. מערכת המשפט, לעומת זאת, אמורה להמשיך ולתפקד לנצח, ואזרחי ישראל צריכים להאמין ולדעת שגלגלי הצדק עובדים ולא דורסים ומחוררים תחת שיניהם את הדמוקרטיה שעליה הם אמונים.
איך ייתכן שכל כך הרבה השאלות סביב כתב האישום, שיצא תחת ידיו של פרקליט המדינה שי ניצן, יכולות להתפתח לחקירה רק באישורו של – ובכן, אותו שי ניצן.
כלי התקשורת השונים הביעו ביום חמישי שעבר צער לאומי מהול באופטימיות נוכח הודעתו של מנדלבליט. "יום שבו מחליטים להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה הוא יום עצוב למדינה, אבל הוא גם מוכיח שאיש אינו חסין, שאף אחד אינו מעל לחוק", אמרו לאורך השידורים קריינית אחרי פרשן אחרי כתב משפטי, ערוץ אחרי ערוץ. אלא שמול המרקע עמדו צופים רבים, רבים מדי, שביקשו לשמוע שגם החוקרים והפרקליטים והיועצים המשפטיים אינם מעל לחוק. כשאפשר יהיה לרדת באמת לשורשי האיפה ואיפה שלהם, כשאפשר יהיה לחקור כיצד דווקא אצל ראש ממשלה מכהן נקבע התקדים האומר שסיקור חיובי (ואם לדייק – הפחתת עוצמת הסיקור העוין) הוא שווה ערך לשוחד, אז אפשר גם יהיה לומר שקיים שוויון אמיתי בפני החוק. כשיתקבל הסבר מניח את הדעת לנפוטיזם בפרקליטות, וכשלמשרד המשפטים יוכלו להיכנס שרים שאינם חוששים למשול – אפשר יהיה להאמין במערכת הצדק. על הדרך, כשמותר יהיה לכתוב פה נגד המערכת המשפטית בלי להיחשד כימני־חשוך המהווה איום על שלטון החוק והדמוקרטיה, אלא להיחשב דווקא כמבקר רציונלי שלהן, אז יהיה פה שיח דמוקרטי באמת.
מי שמכתיר עצמו כשומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית, אמור לדאוג יותר מכל אחד אחר לקיומם של התנאים הללו. גם אם הוא מרגיש כעת עדנה מחודשת, בנקודת הגובה המקסימלית של מאבקו נגד ראש הממשלה, ראוי לו לזכור: גלגל, כידוע, טבעו להסתובב. זה נכון אפילו לגלגלי הצדק.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
