שיר השבוע: הַכְּמוֹת נָבָל

הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת?

יָדָיו אֲסוּרוֹת, רַגְלָיו בִּנְחֻשְׁתַּיִם,

הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר לִזְרוֹעוֹתָיו כַּפְּלִשְׁתִּים;

הִנֵּה הִגִּיד לָהֶם בַּמֶּה כֹּחוֹ גָּדוֹל

וַיַּאַסְרוּ לְעַנּוֹתוֹ.

עַל גַּבּוֹ אֲשֶׁר עָמַס אֶת תַּפְנוּקָם חָרְשׁוּ,

הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם וַיִּסְכְּרוּ לְמַעֲנוֹתָיו.

האזינו: 

אֲשֶׁר תַּחַת תְּאֵנָתוֹ תִּנּוּ בֶּטַח,

אֲשֶׁר תַּחַת גַּפְנוֹ חָפְנוּ שֶׁפַע,

אֲשֶׁר תַּחַת אֶשְׁלוֹ שָׁלוּ,

הֵם-הֵם סָרְקוּ בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת בַּרְזֶל

עַד מָצְאוּ רְבָב כְּשָׁלָל רַב,

וּבְשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים לְכָדוּהוּ וַיַּחַל.

סָגְרוּ עָלָיו יְהוּדָה וְדָן אֲשֶׁר הוֹשִׁיעַ

וַיְהִי נְשׂוּא אֲשָׁמָם וְלַעַג לְחֶרְפָּתָם.

לִשְׁחִיתוֹתָם בַּחוֹחִים לְכָדוּהוּ:

מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.

אִם בְּעֵת אֲשֶׁר הֵעִיר אֱלוֹהִים לֵב בָּעַמִּים

וַיָּעַר רוּחַ גְּדוֹלָה מִמַּעֲרָב

לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל

כִּי אֶצְבְּעוֹנִים אֲרָגוּהוּ אַרְצָה בְּמַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ?

הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת? הֲיִפֹּל הַבַּיִת

עַל הָרוֹאִים בִּשְׂחוֹק עַבְדָּם,

מַפְרִיחַ אַרְצָם אֲשֶׁר הִמְעִיט אֶת חַלְלֵיהֶם,

הֲיִמּוֹטוּ הָעַמּוּדִים

עַל הָאוֹמְרִים נָתַן אֱלוֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ,

הַזּוֹבְחִים זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן?

הַמֶּרֶד בְּתִיכוֹנֵט

דַּמְיְנוּ יְשִׁיבָה תִּיכוֹנִית מוֹבִילָה בְּאַחַת הֶעָרִים

שֶׁתַּצִּיג רַק אַרְבַּעַת אֲבוֹת הֲזָנָה לַנְּעָרִים:

לֶהָבָה וְכַהֲנָא חַי וְחַבָּ"ד-מְשִׁיחִיסְטִים וְסַטְמַר

לִנְעָרִים שֶׁעַל סַף גִּיּוּסָם. דַּמְיְנוּ אֵיזוֹ לַטְמָה

נִתֶּכֶת הָיְתָה עַל רֹאשָׁהּ, אֵילוּ אֵשׁ וְגָפְרִית וּגְלָלִים.

אַךְ בְּדִיּוּק בִּרְאִי אֵלֶּה נִשְׁטֶפֶת עִדִּית הַמִּגְזָר הַכְּלָלִי.

האזינו:

כָּךְ בִּצְפוֹן תֵּל-אָבִיב, בְּתִיכוֹן עַל עָנָן,

הַקָּרוּי בְּאִירוֹנְיָה עַל שֵׁם אַלְתֶרְמָן,

כֵּן, נָתָן שֶׁיּוֹתֵר צִיּוֹנִי אֵין מִמֶּנּוּ,

מוּזָנִים תַּלְמִידִים מִבָּתֵּי הַשַּׁמֶּנֶת,

מוּזָנִים אֶל הַוְּרִיד, מוּזָנִים בִּכְפִיָּה,

בַּקָּשֶׁה לְעִכּוּל וְקָשֶׁה לִצְפִיָּה:

בִּנְצִיגֵי אִרְגּוּנִים הַנָּעִים עַל הַסְּקָלָה

שֶׁמִּשֶּׁבֶר שְׁתִיקָה בּוֹאֲכָה רָדִיקָלָה –

כְּמִצְוַת הַמְּיַסֵּד-הַיַּזָּם-הַמְּנַהֵל

הַנּוֹשֵׂא אֶת חֲזוֹן מְדִינַת יִשְׁמָעֵאל

בְּאָזְנֵי נְעָרָיו שֶׁעַל סַף גִּיּוּסָם

וּמַזְרִיק לְאָזְנָם אַךְ וְרַק אֶת הַסַּם

הַשְּׂמָאלִי מִשְּׂמָאלִי (כָּל שְׁאָר-חֹמֶר נֶחְסָם),

הֲלֹא הוּא רָם כֹּהֵן, הָרָ"מ הַיָּדוּעַ,

אַגָּדָה שֶׁל חִנּוּךְ – שֶׁהַלְוַאי וּבָדוּהָ.

רָם. הָרַעַם אַחֲרֵי בָּרָק כֹּהֵן. שְׁנֵיהֶם קְצֵה-קַצֶּפֶת:

הָרִאשׁוֹן מְקַלֵּל בָּרְחוֹבוֹת, הַשֵּׁנִי פּוֹלִיטְרוּק שֶׁל בֵּצֵפֶר.

מְחַנְּכָיו שֶׁל הַדּוֹר הַצָּעִיר הַשָּׂמִים לְעֵינָיו עֲדָשָׁה

יְחִידָה, אִישׁ וְאִישׁ בְּדַרְכּוֹ, שֶׁל הַקֶּרֶן הַחֲדָשָׁה.

לֹא בְּזֶרֶת-וּקְמִיצָה, וְאֶצְבַּע-עִם-אַמָּה, וּבֹהֶן,

וְגַם לֹא בִּשְׁמִירָה וְשָׁלוֹם יְבָרֵךְ תַּלְמִידָיו מַר רָם כֹּהֵן.

אַךְ הִנֵּה הַנְּעָרִים הִשְׁבִּיתוּ שְׁבִירָה

וְסֵרְבוּ לְפָּאנֶל מוֹצִיאֵי-שְׁמֵנוּ-רַע.

בִּגְבוּרָה הֵם הֶרְאוּ לָנוּ פַּעַם נוֹסֶפֶת

שֶׁאִם אֵין חָכְמָה וּמוּסָר בְּבֵית-סֵפֶר

יָכוֹל הַתַּלְמִיד – אִם זִכּוּהוּ הוֹרָיו –

לַעֲלוֹת בְּהַרְבֵּה עַל הָרַב.