החשש ממערכת בחירות שלישית ברציפות מובן לכולם. קשה שלא להתחלחל מהמחשבה על מערכת בחירות נוספת שתיפתח עוד שבועיים, במיוחד לנוכח העובדה ששום דבר לא מבטיח שזו תהיה האחרונה ברצף. הרי אם מסתכלים על המציאות נכוחה, אין שום סיבה לחשוב שתוצאות הבחירות הבאות יוציאו את מדינת ישראל מהפלונטר בו היא מצויה.
החשש הזה מוביל כל מיני אנשים להגיב בדרכים שונות, וכעת, כך מתברר, הוא מוביל גם את נתניהו וגם את גנץ לנסות לאסוף 61 חתימות. הרעיון הוא כמובן לקבל את תקופת 14 הימים שבהם, לכאורה, יוכלו לנסות שוב להרכיב ממשלה. על פי הדיווחים כל חברי הליכוד כבר חתמו לנתניהו, וגם בכחול לבן החתימה בעיצומה. בליכוד מאמינים שיצליחו לגייס את כל בלוק ה-55 וכעת כמובן עלתה השאלה איך יגיב ליברמן. הוא טען שיחתום לשניהם, אבל לא ברור מה יקרה בפועל. אבל האמת היא שזו פשוט שאלה לא חשובה.
נתמקד בתמיכה בנתניהו, זו פשוט חתימה לבטלה. מה תיתן חתימה לנתניהו אם הוא לא מציג לפני כן איזה מתווה משמעותי לפתרון המשבר? יש איזה שפן שנתניהו מסוגל לשלוף מהכובע שלו שלא נשלף עד היום? יש משהו שעוד כמה ימים של משא ומתן יכולים לפתור, למרות שהשבועות הארוכים שכבר חלפו מאז הבחירות לא יכלו לו?
חשוב להבין, על פי החוק בנוסחו היום יש רק שלושה מועדים להרכבת ממשלה, מועד א' שמתחיל מיד לאחר הבחירות – בו הנשיא מטיל על מועמד ראשון להרכיב ממשלה תוך 28 יום ועוד 14 באופציה; מועד ב' שמתחיל מיד בסיום מועד א' – בו הנשיא מטיל על מועמד שני להרכיב ממשלה תוך 28 יום, ומועד ג' אפשרי בו 61 חברי כנסת יכולים לבקש להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שמקבל 14 יום.
אם מועד ג' חלף והמועמד לא הצליח להרכיב ממשלה – אין מועד ד'. אין דרך חוקית למנוע בחירות במקרה הזה, וספק אם בשלב הזה בכלל ניתן לחוקק חוק שמשנה את המצב החוקי מבחינה זו. לכן, אסור לבזבז את מועד ג' על מי שכבר נכשל. אין שום טעם לבקש להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אם אין לנתניהו יכולת להרכיב ממשלה.
אם אנחנו מבינים ששלטון הימין בסכנה, ואם אנחנו רוצים להציל את שלטון הימין, אי אפשר להמשיך לעשות את אותו הדבר ולחשוב שהתוצאה תהיה שונה. צריך לעשות שינוי, ומשמעותו של שינוי היא קודם כל פרסונלית. רוצים לנסות לאסוף 61 חתימות למועמד ימני להרכבת הממשלה? מצוין. מה שצריך לעשות הוא למצוא מועמד חלופי, כנראה מבין חברי המפלגה הגדולה ביותר בימין – הליכוד. יש שם כמה מועמדים אפשריים וצריך לראות מי מביניהם באמת מסוגל להוביל מהלך כזה: גדעון סער, יולי אדלשטיין, ישראל כץ ואולי דווקא אחד משרי הצמד אלקין-לוין. מה שבטוח הוא שזמן לפריימריז אין. צריך פשוט להחליט שאין ברירה ולעשות מה שנהוג לעשות במצבים של אין ברירה. אם צריך להכריע – שסיעת הליכוד תכריע.
אם רוצים לנסות להציל את שלטון הימין לפני בחירות, אין טעם לחכות ואין טעם לנסות שוב את מה שכשל. צריך לנסות משהו אחר ומהר. זה אפשרי.
