כל משפט פלילי מורכב משני רכיבים, עובדתי ומשפטי. ראשית חוכמה צריך לקבוע מה קרה, ואחרי שקבענו מה קרה המשפט קובע אם זו עבירה ואם כן מה עונשה. כמובן, החלוקה הזו מעט שטחית כי גם הבירור העובדתי נעשה בכלים משפטיים, ואף לזה נגיע בהמשך.
את החלק העובדתי בכתב האישום נגד ראש הממשלה קצת מוקדם לבחון. קריאת כתב אישום היא למעשה קריאת סיפור. כתב אישום הוא הסיפור שהמאשימה מספרת על המעשים של הנאשמים, מעשים שהם לדעתה עבירות פליליות. מה שלא מופיע בכתב האישום הוא הראיות, כלומר ההוכחות שהסיפור הזה שהמאשימה מציירת באמת התרחש, ולא נבדה ממוחו הקודח של חוקר או פרקליט. לכן, קריאת כתב אישום כשלעצמה אינה מסוגלת ללמד אותנו אם הסיפור שמסופר בו הוא נכון. מה שאפשר בכל זאת לשאול כבר בשלב הזה הוא אם הסיפור שמסופר בכתב האישום הוא באמת עבירה על סעיפי האישום שמצוינים בו. ניתוח כזה, יכול כבר בשלב המוקדם של כתב האישום לגלות לנו חולשות משמעותיות בו.
אז מה יש לנו בכתב האישום נגד ראש הממשלה? שלוש פרשיות. נתחיל מהשלישית, הפשוטה ביותר באופן יחסי – פרשה 1000. נתניהו מואשם שהוא ורעייתו קיבלו מתנות בשווי 462 אלף שקלים מאיש העסקים ארנון מילצ'ן ובאותו זמן טיפל נתניהו, כראש ממשלה וכשר תקשורת, בעניינים הנוגעים למילצ'ן בלא להצהיר על ניגוד העניינים. בין הפעולות שנקט נתניהו לטובת מילצ'ן: פעולות מול הממשל בארצות הברית להארכת הוויזה של מילצ'ן; קידום חקיקת משנה שתסייע למילצ'ן להאריך את תקופת הפטור מתשלום מס ומדיווח למס הכנסה על הכנסותיו מחוץ לישראל; וניסיון של נתניהו לסייע למילצ'ן לקבל אישור למיזוג הזכייניות "רשת" ו"קשת" שבו היה מילצ'ן מעוניין באותו זמן.
פעולה בניגוד עניינים מודע מוגדרת בפסיקה כ"הפרת אמונים", ולכן נתניהו מואשם במקרה הזה בעבירה של "מרמה והפרת אמונים". בפרשייה הזאת יש לא מעט עובדות שהפרקליטות תצטרך להוכיח בבית המשפט, ולימים עוד נראה אם היא תעמוד במשימה. אבל אם היא תצליח להוכיח אותן, בלי ספק מדובר בעבירה של מרמה והפרת אמונים.
הפרשייה השנייה היא פרשיית מוזס – פרשה 2000. על פי כתב האישום ערך ראש הממשלה שלוש סדרות של פגישות עם מו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס בעניין חוק ישראל היום. מוזס הציע לנתניהו עסקה פשוטה: אתה תקדם חוק שיגביל מאוד את ישראל היום בתפוצה ובמכירת פרסום, ואני אעניק לך סיקור אוהד. נתניהו, על פי כתב האישום, לא התכוון בשום שלב ללכת על העסקה ולחוקק את חוק ישראל היום. אך למרות זאת נתניהו פעל כדי שמוזס יחשוב שהוא שוקל ברצינות את העסקה, במטרה שבינתיים מוזס ידאג להפחתת מידת העוינות לנתניהו בכלי התקשורת של קבוצת "ידיעות אחרונות" שבשליטתו.
מוזס מואשם, כמובן, בעבירות של הצעת שוחד והבטחת שוחד, קידום חוק תמורת סיקור אוהד. נתניהו מואשם בעבירה של "הפרת אמונים", וזאת משתי סיבות. האחת, עצם ניהול משא ומתן על עסקת שוחד הוא הפרת אמונים, גם אם בפועל נתניהו לא ביקש שוחד. השנייה, נתניהו פעל לכך שמוזס יחשוב שהוא שוקל ברצינות את ההצעה ולכן יעניק לו סיקור חיובי בינתיים. זה היה קריטי לנתניהו משום שמדובר היה בתקופת בחירות. בכך נתניהו השתמש לכאורה בכוח המשרה שבידיו כדי לקבל סיקור חיובי.
במקרה של פרשת מוזס העובדות די ברורות, השאלה היא משפטית: האם באמת מה שעשה נתניהו הוא הפרת אמונים? למרות הביטחון של אנשי הפרקליטות קשה לקבוע בוודאות שמבחינה משפטית הדבר אכן כך. זו שאלה מעניינת שלא בטוח מה בית המשפט יחשוב עליה.
ובאשר לפרשייה השלישית, המורכבת ביותר, פרשת יס־וואלה: כאן מופיע סעיף האישום המשמעותי ביותר נגד ראש הממשלה נתניהו – סעיף השוחד. ואולם, עיון בכתב האישום מגלה שהסיפור שכתב האישום מספר לא בהכרח תומך בקביעה הזאת. הסיבה היא שבעבירת שוחד (בניגוד להפרת אמונים ששם עצם מצב ניגוד העניינים הוא עבירה) צריכים להתקיים שלושה מרכיבים: מתת, תמורה וקשר ביניהם. סיפור קשרי הזוג נתניהו והזוג אלוביץ' מפורט בכתב האישום בהרחבה רבה. בשביל לקצר מחד גיסא, ולעשות סדר מאידך גיסא נאמר כך: בתקופה שבין דצמבר 2012 לינואר 2017 החזיק נתניהו בסמכות להעניק אישורים והיתרים לפעולות עסקיות שונות שביצעה קבוצת בזק מתוקף תפקידו כראש ממשלה, ובהמשך גם כשר תקשורת. נתניהו השפיע על צעדי מדיניות שהיו בעלי השפעה מהותית על מצבה הכלכלי של קבוצת בזק.
בכתב האישום נטען כי בשורה של הזדמנויות פעל נתניהו לטובת אלוביץ' הן בנושאי מדיניות כדוגמת רפורמת השוק הסיטונאי בתקשורת הן במתן היתרים כדוגמת מתן היתר לשעבד את מניות השליטה של אלוביץ' בבזק, היתר העברת שליטה באתר "יד 2". כמו כן, נתניהו הביא לאישורה של עסקת רכישת מניות יס שבבעלותו של אלוביץ' לבזק, עסקה שהייתה שווה לאלוביץ' כסף רב, ואף קידם את ביטול ההפרדה המבנית בין בזק ליס, למרות התנגדות גורמי המקצוע, ביטול שהיה עשוי להניב לאלוביץ' רווח כספי ניכר. בתמורה, כך נטען, אלוביץ' פעל לכך שהסיקור של בני הזוג נתניהו והמשפחה באתר וואלה יהיה חיובי, ואף פעל כדי שבקשות של בני הזוג נתניהו בנוגע לכתבות באתר תטופלנה. בין השאר סוכם, על פי הטענה, שידיעות חיוביות על נתניהו ומשפחתו יקבלו בולטות לעומת ידיעות שליליות שיוצנעו, כותרות שליליות ימותנו, ויופיעו פרסומים שליליים על יריבים פוליטיים של נתניהו. בכתב האישום גם נטען שאלוביץ' כרך באוזניהם של גורמים באתר וואלה בין התלות בהחלטות שנתניהו אמור לקבל בעניין בזק ובין הצורך להעניק לו סיקור חיובי.
בעקבות זאת נטען בכתב האישום שבין הזוג נתניהו לשאול אלוביץ' ורעייתו נרקמה "מערכת יחסים הדדית" של "תן וקח". השוחד ניתן באמצעות הטבות בסיקור והתמורה ניתנה על ידי נתניהו באמצעות סיוע רגולטורי. הבעיה היא שבכל כתב האישום לא מופיע רכיב שמבהיר כיצד אנחנו יודעים שגם מבחינת נתניהו היה מדובר במערכת יחסים של "תן וקח". כלומר, שהסיקור החיובי היה תמורה לסיוע הרגולטורי.
נכון, בהרבה משפטי שוחד מדובר בעניין עמום. צדדים לעסקת שוחד אינם מרבים לדבר עליה מפורשות אפילו בינם לבין עצמם. לכן יש כלל משפטי שמסייע לנו להבהיר את העובדות המכונה "חזקה", והוא אומר שאם הייתה מתת והייתה תמורה, כנראה שהייתה עסקה. הרי אף קבלן לא נותן "במקרה" דירה במתנה לבנו של ראש העיר שאמור לחתום לו על הקלות בהיתרי בנייה. אלא שכאשר אנחנו מדברים על מתת שאיננה שווה כסף פשוט, אלא משהו יותר אמורפי כמו סיקור חיובי העניינים מסתבכים. סיקור חיובי אמנם שווה לנתניהו לא מעט אבל לא עולה לאלוביץ' כלום, או כמעט כלום. לכן ההנחה שהיה ברור לנתניהו שמדובר במתת ותמורה, ובלשון כתב האישום "יחסי תן וקח", אינה כה פשוטה. הפרת אמונים ודאי הייתה כאן, לפי התיאור בכתב האישום, משום שלנוכח מערכת היחסים הייחודית בין משפחת נתניהו לאלוביץ' נתניהו היה חייב לכל הפחות להצהיר על ניגוד העניינים. ואולם, הקביעה שהיה כאן שוחד היא קביעה לא פשוטה בכלל. ייתכן אמנם שבחומר הראיות ובעדויות תצוץ פתאום "ראיית זהב" שתבהיר יותר את התמונה, אבל כפי שנראה כרגע, מדובר באישום רחוק מוודאות.
אם לסכם את כתב האישום כולו: בפרשה 2000, שם העובדות ברורות, הסוגיה המשפטית של האישום בהפרת אמונים קצת עמומה. בפרשה 1000 כתב האישום בהחלט מתאר הפרת אמונים, וכעת נצטרך רק לראות אם המדינה תוכל להוכיח את הסיפור שבכתב האישום. בפרשה המרכזית, פרשה 4000, האישום בשוחד עומד על כרעי תרנגולת, גם אם המדינה תצליח להוכיח את כל מרכיבי הסיפור שבכתב האישום. לעומת זאת, האישום בהפרת אמונים בפרשה הזאת די ברור, אפילו אם לא כל העובדות שמתוארות בכתב האישום אכן יוכחו.
