שכלול יכולות ההקלטה בטלפונים הניידים מבשר עידן חדש בתחום העיתונות האלקטרונית. כמעט בכל יום משודרות פה הקלטות שהודלפו מדיונים סגורים לכאורה, מסעירות יותר ומסעירות פחות. לפני שבוע כתבתי כאן בשצף נגד הדלפת הקלטה לא מסעירה במיוחד משיחת הרקע של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עם קבוצת עיתונאים דתיים. בתגובה כתב שלשום ב'מעריב' עמיתי הסקופיסט קלמן ליבסקינד כי "מי שמתנגד לפרסום חומרים שהגיעו בדרכים עקלקלות כאלה מנסח כאן עיתונות חדשה, נכה ומקוצצת, שלא תגלה כלום ולא תחשוף כלום ולא תמלא את תפקידה".
ובכן, לפי מיטב זיכרוני שטרם בוגד בי, העיתונות הישנה בעידן הטרום־סלולרי לא הייתה נכה ולא מקוצצת. היא אפילו משמשת מקור השראה לעיתונות החדשה, אשר נוהרת עכשיו בהמוניה לצפות בסרט טרי של ספילברג על נפלאות ה'וושינגטון פוסט' בשנות השבעים. כלומר, אפשר לעשות עיתונות טובה גם בלי שימוש סיטונאי מופקר בהקלטות סתר דיגיטליות.
למען הסר ספק, איני קורא לעמיתיי להתנזר כליל משימוש בהקלטות כאלו, רק ממליץ להם שלא להשתמש בהן בלי אבחנה ובלי עכבות. כשאיש ציבור או אח"מ כלשהו מזמין עיתונאים לשיחת רקע סגורה, אסור לפרסם אותה במישרין או בעקיפין. עיתונאי שבכל זאת מפרסם כורת את הענף שעליו הוא יושב, כותב או משדר. הוא לא רק עושה מעשה מכוער של הפרת אמונים או סיוע להפרת אמונים, הוא גם יגרום לכך ששיחות הרקע – לחם חוקה של העיתונות – יהפכו לתופעה נדירה. מנהיגים יחששו ללחוש סודות באוזני עיתונאים או לשתף אותם בלבטים ובכעסים, כי מחר־מחרתיים כל האומה תשמע אותם. כבר היום הם חוששים מאוד ונערכים להעביר חוק שיפגע אנושות ביכולתה של העיתונות לעשות שימוש כלשהו בהקלטות סתר, ולא רק משיחות רקע. אם החוק הרע הזה אכן יעבור בסוף, העיתונאים יוכלו לבוא בטענות בעיקר לעצמם. השימוש הנמהר שהם עושים לאחרונה בהקלטות סתר חותר תחת אושיות האמון שבין אדם לחברו, ובין איש ציבור לעיתונאים.
לצורך הבהרת הדברים הבה נניח שאיש שלטון בכיר מגיע לשיחת רקע באולפני תאגיד השידור במודיעין. שום מילה לא תדלוף ממנה לשידורי התאגיד עצמו, אבל לפי ליבסקינד זה בסדר אם כתב גל"ץ יצליח לשים יד על הקלטת המפגש ולשדר אותה אצלו, כי גל"ץ לא מחויבת להבטחת החיסיון שאנשי התאגיד נתנו לאישיות הנ"ל. מי יודע, אולי אף נזכה לשמוע בגל"ץ אמירות מרתקות שעיתונאי התאגיד הרשו לעצמם להגיד באותו מעמד בהנחה שהמיקרופון סגור. בימינו לאף אחד אין עוד חסינות מפני פרסום הקלטת סתר שלו, אפילו לא לעיתונאים. האם פרסום כזה יהיה כשר?
כמובן, לכל כלל יש יוצא מהכלל. במקרים חריגים ניתן לשקול חשיפה של שיחת רקע, אבל אסור להפוך את היוצא מן הכלל לכלל. שיחה סגורה היא שיחה סגורה, נקודה, ומילת כבוד היא מילת כבוד גם אם מי שנותן אותה הוא עיתונאי. מועצת העיתונות לא תצליח לעולם לנסח קוד אתי שמתיר לעיתונאים מעילה באמון. במוקדם או במאוחר היא גם תצטרך לנסח כללים בסוגיית פרסום הקלטות סתר בכלל.
