במהלך שבוע שעבר עלה אביגדור ליברמן לשידור שוב ושוב. "על מה אנחנו מתווכחים? מי ראשון ומי שני, ומתי הרוטציה ומה הביטחונות?" הוא קיטר. "אם המנהיגים לא מאמינים זה לזה, איך הם מצפים שעם ישראל יאמין להם?"
בהמשך הראיונות ומסיבות העיתונאים שהעניק ביד רחבה, ירד ליברמן לחייהן של הנפשות הפועלות וטען שוב שהכול עניינים אישיים, ובגללם, אוי ואבוי, אין לנו ממשלה. את מה שהוא לא הספיק לומר דקלמו חברי הכנסת בסיעה שלו. לאחדים ממפלגת ישראל ביתנו אין מושג על מה הם מדברים, וניכר שהם עוסקים בנושאים שמעולם לא עניינו אותם בעבר, למשל חוק הגיוס. לפעמים אני נדהם לראות ולשמוע אנשים רציניים שעשו קריירות בתחומים שונים, דיפלומטיים או משפטיים, הופכים להיות משרתים מילוליים של איש אחד וחוזרים בדיוק על מה שהוא אומר להם, אלא אם כן הוא מתיר להם קצת יותר.
ליברמן נהנה מסיטואציה מיוחדת. איש אינו שואל אותו שאלות קשות. מי שהיה אחד הפוליטיקאים הנלעגים ביותר בתקשורת הישראלית ובתוכניות הסאטירה למיניהן, הפך לכוכב. הרעיון שליברמן הפיל את בנימין נתניהו באפריל האחרון, לא אפשר לו להקים ממשלה ומאז הוא חובט בו ומהתל בו – מהלך קסם על חבריי בעיתונות ובשמאל. השנים הארוכות שבהן ליברמן נחקר במשטרה ותקף את רשויות החוק בשפה בוטה ומשתלחת הרבה יותר מזו של נתניהו, נשכחו כלא היו.
בתחילת השבוע שעבר התראיין סגן שר החוץ לשעבר דני אילון, שהיה פעם איש מפלגתו של ליברמן. אילון סולק בשיחת טלפון מכל תפקידיו, כפי שנהוג במפלגה סטליניסטית גאה. בריאיון הזכיר אילון את כל האנשים שנעלמו או עברו מן העולם במהלך החקירות המסובכות של תיקי ליברמן וחברות הקש.
תמיד אפשר לעיין בכתבי האישום של האנשים המקורבים ביותר לליברמן, ראשי ישראל ביתנו שנידונו לתקופות מאסר ממושכות וישבו בכלא, או שהם בדרך לשם. קשה למצוא פרשיות שחיתות חמורות מאלה שהתגלו בתיקי ישראל ביתנו, מכיוון שהן מגלמות את הדרכים הנכלוליות שבהן עבר כסף ציבורי לכיסים פרטיים של הפוליטיקאים במפלגה הזו ובני משפחותיהם. איש כמובן לא ישאל את ליברמן בראיונות המלטפים מהן עמדותיו בנושאי שחיתות שלטונית ואיך הוא מתכוון להילחם בה. לא שמעתי אותו מעולם מתייחס למשפטים, להרשעות ולמאסרים של אנשיו, צאן מרעיתו הפוחזים. העיתונאים שותקים, והפוליטיקאים מהשמאל גם כן. למה להציק למי שעומד להפיל את נתניהו.
גם העמדות המדיניות והאחרות של ליברמן לא עולות יותר על סדר היום. מי שרוצה להדיר ציבור ערבי־ישראלי שלם מהשיח ומהמדינה, מי שטבע את הסלוגן "בלי נאמנות אין אזרחות", מי שצירף רק לאחרונה את הציבור החרדי לרשימת האויבים החדשים שלו כי זה עובר טוב בתקשורת – נהנה עכשיו מכל העולמות. כולם שכחו כי הוא האיש שנועד עם הרב שמואל אוירבך, מנהיג הפלג הירושלמי ואחת הדמויות הקיצוניות ביותר בעולם החרדי, מי ששלח את תלמידיו לחסום צמתים וכבישים במחאה נגד הגיוס. ליברמן הציע לאוירבך הרים וגבעות אם לא יציג מועמד לראשות העיר ירושלים מול מקורבו משה ליאון.
איילת שקד, שצברה שעות ליברמן רבות בשבועות האחרונים ומכירה היטב את סוגיית גיוס החרדים עוד מהימים שבהם עמדה בראש ועדה פרלמנטרית שעסקה בנושא, הגיעה למסקנה שמדובר באחיזת עיניים רבתי. "המחלוקת בין ליברמן לחרדים מלאכותית לחלוטין", אמרה שקד ביום שלישי לערוץ 7. "הרי לא משנה אם יעדי הגיוס יהיו בחקיקה ראשית או בהחלטת ממשלה. אם על זה מפילים ממשלה, אפשר להבין לאן הגענו. אלה המחלוקות והן לא משמעותיות".
שורף את המועדון
ליברמן זוכה לאהדה אינסופית, כאילו היה מריה תרזה של הפוליטיקה הישראלית, המבוגר האחראי שבא לתקן אותה, מי שמבקש לקיים כאן ממשלת אחדות מתוך דאגה כנה לגורלנו ועל הדרך נוזף בנתניהו, בגנץ ובלפיד על ההתנהגות הילדותית שלהם. וזה בדיוק העניין. היחיד שהורס כאן מדינה שלמה וגורר אותה לבחירות שלישיות בתוך שנה הוא ליברמן. ההתנהגות המופקרת היא שלו, ויש לה מניעים אישיים בלבד. ליברמן שונא את נתניהו ומבקש להתנקם בו. הוא משוכנע שנתניהו עומד מאחורי החקירות בתיקי ישראל ביתנו. ליברמן גם נפגע עד עומק נשמתו מכך שנתניהו הבטיח לפני הבחירות באפריל לצרף אותו ואת ישראל ביתנו לליכוד, אבל לא עמד במילתו.
ליברמן לא ישכח את שיחת הטלפון שבה הודיע לו נתניהו "מצטער, זה לא מסתדר בליכוד". מי שעמד ליד ראש הממשלה באותה שיחה מכרעת היה האיש החזק בליכוד, שר החוץ ישראל כץ, שסירב לשריין ברשימה את ליברמן ואנשיו. לעומת זאת, נתניהו וכץ הזמינו את משה כחלון ואת אנשי כולנו להיכנס פנימה בלי קשיים ומבחני קבלה ועם שריונים למכביר. ליברמן סירב לסלוח או לשכוח, אולי בצדק, והלך לשרוף את המועדון. אם אני לא אהיה בליכוד, אמר לעצמו, הליכוד לא יהיה בשלטון ונתניהו לא יהיה ראש הממשלה.
"אם המנהיגים לא מאמינים זה לזה, איך הם מצפים שעם ישראל יאמין להם?" שאל ליברמן, אבל העם לא מאמין גם לו. 28 אחוזים בקרב הציבור, על פי סקר שראיתי השבוע, סבורים כי ליברמן הוא האיש שאשם בבחירות מועד ג'. אני מסכים איתם. מעניין רק כיצד התודעה השלילית הזו תבוא ליד ביטוי בקלפי בפברואר או במרץ הקרוב.
או, וזו כוכבית שתמיד קיימת: ליברמן יעבוד על כולם, ויחזור לגוש הימין שממנו בא. במקרה הזה יהיה מומלץ לעקוב אחר הפרצופים המשתנים במדיה המפרגנת. יהיה מרתק. 
