היה לי השבוע רגע של גאווה בנבחר ציבור. אמיר אוחנה, שר המשפטים הצעיר והבועט, החליט להיכנס לעימות עם היועמ"ש בנוגע למינוי מחליף לפרקליט המדינה היוצא. מנדלבליט החליט על מועמד יחיד, ואילו אוחנה העמיד שורה של מועמדים והודיע, בלב פתוח ובנפש חפצה, מי הם ומהו הליך הבחירה, לפי החוק כמובן.
באדם כתיקונו, ראוי היה להאריך בכמה חודשים את כהונתו של פרקליט המדינה היוצא. במקרה של שי ניצן, לא. ככל שיצא מוקדם יותר מהמערכת, כך ייטב לכולנו, וגם למערכת עצמה. המטען שהוא נושא בתוכו וסביבו, הרקורד האפור־שחור מתקופת ההתנתקות ופינוי עמונה המדמם, ההתבטאויות הדווקאיות שלו וגם ההתנהלות הציבורית שמשדרת "לשרוף את המועדון" – צריכים להסתלק כמה שיותר מהר מחיינו הציבוריים. שלום ותודה.
בעוד קצת יותר משבוע יסיים ניצן את כהונתו, ומכיוון שהממשלה זמנית, לא ראוי ולא נכון להיכנס להליך של מינוי קבע. גם שר המשפטים מכיר בכך. "היות שאנחנו מדינת חוק", כתב השבוע אוחנה, "מי שיקבל את ההחלטה מי ימלא את מקומו יהיה אני, בהתייעצות עם נציב שירות המדינה ועם היועץ המשפטי". אוחנה נכנס חזיתית ביועמ"ש, שמצידו הבהיר כי "ההשפעה הפוליטית על מינוי ממלא המקום תהיה מצומצמת ותחומה ככל הניתן", ולכן מי שצריך להכתיב את זהות המחליף הזמני, בעיקום החוק, הוא היועמ"ש. אוחנה התעקש, מתעקש ובתקווה גם יתעקש לא לרוקן לחלוטין מתוכן את הציבור ואת נבחריו, וכמובן את החוק.
שלום, קוראים לי שרה, ואני לא מוכנה שנבחרי הציבור שלי ייהפכו לבובות בידי המערכת הפקידותית. נבחרי הציבור הם אנשים שנבחרו באופן דמוקרטי, והם קול הציבור. המשקל שלהם חייב להיות משמעותי ולא סמלי, כי זו מהותה של דמוקרטיה. משקל הפקידים חשוב מאוד, אך בשום פנים לא יכול להיות תחליף לתפקיד נבחרי הציבור.
את זה הבינה והחצינה איילת שקד, ואת זה מבין ומחצין אמיר אוחנה. כל אחד בדרכו, בסגנונו, ובאסטרטגיה שהוא בוחר בה. שקד העדיפה לעבוד באופן שפחות מתנגש עם המערכת, אוחנה בא בידיים חשופות. היא הגיעה לתקופה ארוכה, ולכן בחוכמתה הובילה שינויים ארוכי טווח, שקטים ומשמעותיים, שאת הפירות שלהם עוד נזכה להכיר. הוא הגיע ביודעין לתקופה לא־ידועה, כדי לשרוט כמה שיותר את המציאות העגומה והעקומה שהתקבעה בחיינו.
קחו לדוגמה את מדיניות ההגירה הלא־קיימת של ישראל. באו נבחרי הציבור שלנו, ועם קשב רב לציבור ששלח אותם, ולמצוקה של תושבי דרום תל־אביב השקופים, החליטו להטיל מגבלות מסוימות על הגירה בלתי חוקית לישראל. הגיעו ארגוני שמאל, חלקם במימון ממשלתי זר, והשתמשו במערכת המשפטית ככלי מלחמה נגד המחוקקים ונגדנו. נניח שעד כאן זהו משחק דמוקרטי הוגן. הבעיה מתחילה כשהמערכת המשפטית מרוקנת לחלוטין מתוכן את החלטות המחוקק. היום, נבחרי הציבור שלנו לא מצליחים להתוות מדיניות הגירה, אפילו אם הם רוצים, כי ידוע שבג"ץ ימשטר וירוקן אותה. זה קורה מול עינינו כל יום. מסתננים עברייני מין מסתובבים היום חופשי ברחובות כי "לא סביר ולא מידתי" להחזיק אותם במשמורת עד שיצאו מהארץ. והכול בהתאם להלכות ולתקדימים שקבע בג"ץ. ואיפה המחוקק? מסונדל, מוכה ומסורס. זה ככה בכל תחום, ואת זה איילת ואמיר הבינו. המשימה שלהם לשנות את המערכת היא משימת חיינו.
יש מי שינוע בחוסר נוחות לנוכח ההתרסה של השר אוחנה נגד המערכת. גילוי נאות – אני מכירה את אמיר אוחנה עוד לפני שנכנס לתפקיד, ודעתי עליו חיובית. לא בכול אני מסכימה איתו, אך הוא מוכיח בכל יום עד כמה המדיניות שלו נחוצה. גם בהחלפת מנכ"לית משרד המשפטים, מתוך הבנה שזו צריכה להיות משרת אמון של השר (מהלך שבג"ץ כמעט טרפד), גם בערעור על הליך המינוי של ליאת בן־ארי לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, שבו הייתה מועמדת יחידה במכרז שפורסם בזמן בעייתי, בין החלפת שרים ובתקופה שבה פרקליט המדינה עומד לפני פרישה. יכולתי לשמוע את עצמי כששר המשפטים ערער על הליך המינוי התמוה הזה, שבסוף יצא לפועל למרות הכול.
ייצוג הולם
חשוב להגיד ולא כמס שפתיים: בפרקליטות יושבים משרתי ציבור נאמנים, מוכשרים, אמיצים, שאחראים לחיינו ברמות הכי בסיסיות. הם באמת באים מתוך תחושת שליחות. לפני כמה ימים פרסם אחד מהם, שכן שלי, אדם משכמו ומעלה, פוסט בפייסבוק ובו הוא מנסה לטהר קצת את שמה של הפרקליטות. הוא סיפר על העבודה של הפרקליט, על הנגיעה באנשים, על הנפשות שהוא מציל. זה נכון כל־כך. אבל יש חוליים בפרקליטות ובמערכת המשפט כולה, יש מערכת שלא מוכנה לבדל ביקורת או תיקון ויש שיכרון כוח, התנשאות וזלזול בחלקים גדולים של העם ונבחריו. את זה צריך לתקן.
מערכת המשפט מכתיבה את חיינו כבר יותר מעשרים שנה. זו מערכת שמזינה את עצמה, ממנה את עצמה וקובעת תקדימים לעצמה – אבל על חשבון כולנו. שנים שהפוליטיקאים תמרנו ונזהרו בכבודה של המערכת, ובפועל נכנעו. כעת האמת יוצאת החוצה במלחמה מכוערת, אבל ללא העמדות פנים. כך צריך להיות לאור הדורסנות ותפיסת השלטון הבוטה של המערכת, ההחלטות מעל הראש של הדרג הנבחר, חוסר היכולת של שרים לקבוע מדיניות ולהשיב לעתירות לפי תפיסת העולם שבשמה נבחרו, סירוס הדרג הנבחר בפלפולים משפטיים ועוד.
אמיר, אני רוצה להגיד לך: כשאתה לא זוכה במחיאות כפיים בכנס הפרקליטות, אני מוחאת כפיים מאחורי המסך. כשהם לועגים, אני מחבקת. כשאתה מקבל כותרות משמיצות בחדשות המכורות, אני יודעת שאתה עושה משהו נכון, וכששי ניצן ונשיאת העליון חיות נואמים נגדך בשצף, אני גאה שאתה מייצג אותי. אולי עם עוד כמה אנשים כמו שקד ואוחנה, יצמח התיקון. 
