למראה הריאיון של המפכ״ל רוני אלשיך ב'עובדה' שלשום, עלו בזיכרון סרטוני יוטיוב מהעבר שבהם נראה שחקן כדורסל מתבלבל בכיוון, מכדרר במהירות, ובהטבעה מרהיבה מכניס את הכדור אל הסל של קבוצתו.
נכון, אלשיך לא קבע את העיתוי, ונכון, הוא לא אמר מילה על תוכן החקירות. אבל השילוב הקטלני של ערב שידורים שנפתח בהדלפות על דיון מכריע בלשכת המפכ״ל על תיקי נתניהו ומסתיים בחיוך הצ׳שייר שלו, היה המתנה הגדולה ביותר שקיבל ראש הממשלה. חוץ מסיגרים, כמובן.
במקום תחילת פסטיבל ההמלצות, נפתח קרקס על האשמותיו המפורשות למדי של המפכ״ל ולפיהם סביבת נתניהו הפעילה חוקרים פרטיים נגד חוקרי ראש הממשלה. אין דרך לצאת טוב מהאשמות כאלה, ובבלפור זיהו זאת היטב.
השבוע הבא שייך למשטרה. המבחן העיקרי יהיה האם מאחורי הפרומו יש גם תוכן. אלשיך ומנדלבליט אמרו, איש־איש בסגנונו, שבתיק המתנות יש יותר מכפי שדווח עד כה בתקשורת. האם ה״יותר״ הזה יספיק כדי לזעזע את קואליציית נתניהו? רוב הסיכויים שלא. שר האוצר כחלון בעיצומו של רומן סוער עם נתניהו. בקואליציה דאגו השבוע יותר בעקבות מה שמסתמן כדרישות בלתי סבירות של החרדים על חוק הגיוס, וסיכוייהן לפוצץ את הקואליציה. אבל תשובה סופית נדע רק עם פרסום המסמך המרשיע של המשטרה.
הרגע הנכון
לוח הזמנים הפוליטי והמשפטי עומדים להשתלב בקרוב. החלטת היועץ המשפטי לממשלה אם לזמן את נתניהו לשימוע או לסגור את התיק תתקבל בתוך כחמישה חודשים לשיטתו, כך שגם אם מניחים שיחול עיכוב, היא תיפול על פגרת הקיץ של הכנסת. לפיכך, ההכרעה המשמעותית של ראש הממשלה תתקבל לקראת פתיחת כנס החורף הבא, באוקטובר 2018. האם כדאי לו למשוך את הכהונה עוד שנה, עד סיומה הרשמי? או לוותר על שנה ביד בשביל כהונה על העץ?
נתניהו צריך לשמור על שיווי משקל עדין מאוד: למנדלבליט הוא צריך לשדר תמונת מצב אפוקליפטית של משמעות החלטה להעמיד לדין. ראש הממשלה מנסה ליצור ליועץ המשפטי לממשלה את המשוואה: העמדה לדין היא הפלת הממשלה. היועץ הרי כבר הבהיר שבמסכת שיקוליו יינתן משקל גם למשמעויות החוקתיות־ציבוריות של ההחלטה. נתניהו רוצה שידו של מנדלבליט תרעד.
אבל באותה נשימה ממש, נתניהו צריך להוביל מהלך הפוך לחלוטין: ליצור אקלים ציבורי שיאפשר לו לכהן גם עם כתב אישום, דבר שתואם את החוק אבל אין לו תקדים בהיסטוריה של המדינה. ביד אחת הוא צריך לטלטל את הספינה, וביד השנייה לייצב אותה.
הפתרון עשוי להיות פיזור הכנסת בסתיו 2018 וקיום בחירות בתחילת 2019, בעוד כשנה בערך. הנה ההיגיון: למרות העצות המלומדות שהוא מקבל והפרשנויות העקביות על סופה הקרב של ממשלתו, אין לנתניהו שום אינטרס כרגע לבזבז 21 חודשי שלטון מובטחים על תיק שעוד לא ברור לאן פניו. הוא סבור – או לפחות משדר שהוא סבור – שהיועץ יסגור את תיקי 1000 ו־2000.
מצד שני, אם היועץ יחליט להעמיד את נתניהו לדין במהלך כהונת הכנסת, זה עלול להביא עליו את סופו. כחלון ובנט שרואים את הבחירות מעבר לפינה לא יוכלו לאפשר לו לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום. היצמדות לתאריך הבחירות המקורי עלולה לגרום להפלת ממשלתו בידי שותפיו, מה גם שמערכת בחירות תוך כדי משפט היא אירוע שעלול לחסל לנתניהו את סיכויי הקמת הממשלה. כחלון, למשל, עשוי להבהיר בלחץ הסקרים שלא יסכים לשבת עם נתניהו אחרי הבחירות.
פיזור הכנסת אחרי החלטה על שימוע אבל לפני קיומו יהיה כנראה ההכרעה הנכונה פוליטית לנתניהו. מצד אחד זה יאפשר לו לרוץ כאדם חף מפשע שלא ברור כלל אם יועמד לדין, ומצד שני יעניק לו את היוזמה וייתן סיכוי להיבחר שוב לכהונה בת ארבע שנים ולחדד את דילמת מנדלבליט עוד יותר מכפי שהיא היום. שותפים שזה עתה סיימו מערכת בחירות מתישה לא ימהרו לפרק ממשלה גם בתרחיש בלתי נתפס שבו העומד בראשה עומד במקביל לדין. ובתור בונוס – עוד דחייה של חודשים ארוכים בהכרעה אם להעמיד לדין, כאילו מה שהיה חסר כאן זה עיכוב נוסף.
