בתוך ימים מספר יוכרע אם ישראל נערכת לבחירות בפעם השלישית. שבוע אחרי שבוע מאכילים את הציבור בספינים על רצון לממשלת אחדות, אך כל מי שמוח בקדקודו יודע שהסיפור הוא לא ממשלת אחדות, הסיפור הוא נתניהו. מאחמד טיבי, דרך כל מחנה השמאל, ועד בוגי יעלון קיימת הבנה שפגיעה בנתניהו היא פגיעה במנהיג שמאחד את הימין ומבצר את עוצמתו הלאומית. לא כל אישיות יכולה להתייצב בראש הפירמידה ולשמור על כל מרכיביה. התוצאה של פגיעה בנתניהו היא פיזור המחנה.
כאשר מנתחים את מהלכי השמאל בנוגע לנתניהו מגלים דפוס מוכר בהתנהלותו כלפי מנהיגי ימין לאורך השנים. השיטה היא להפוך אותם ללא לגיטימיים, ובכך להוציא אותם מהמשחק. כך עשה בן־גוריון לז'בוטינסקי ובהמשך לבגין, כך עשו למתנחלים לאורך השנים, וכך מנסים הפעם לעשות לנתניהו.
בפני נתניהו עומדות כבר שנים שתי ברירות. להיכנע – כפי שעשו בגין בקמפ־דיוויד, שמיר בוועידת מדריד ושרון בהתנתקות – או להמשיך ולעמוד על עקרונות הימין. כיוון שנתניהו בחר לא להיכנע, דואגים ראשי הפרקליטות לסבך אותו בחקירות ובמשפטים. הם בטוחים שתיקי האישום יחלישו אותו ואת מחנה הימין כולו, וייצרו דה־מורליזציה וייאוש בקרב המחנה. עלינו להפיק לקחים מהעבר ולא לחזור על הטעות שעשו בגין, שמיר ושרון. עלינו לומר בקול ברור: "לא ניתן לתרגילים האלו להפחיד את מחנה הימין!"
במשך כל שנות ההתנחלות בחבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים לא חדלה לרגע ההתגוששות בין רצון חלק מהעם להתיישב במרחבי סיני, עזה, יהודה, שומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן – ובין רצון החלק האחר להתקפל ולחזור לתחום מדינת ישראל הקטנטונת שאבא אבן הגדיר בזמנו כגבולות אושוויץ. על אף המאמצים הבלתי פוסקים לבלום את ההתנחלות, הצליח הכוח הלאומי הבריא של עם ישראל לגבור ביהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן על החולשות הגלותיות ועל לחצי העולם. סיני ועזה שנעזבו, נעשו קיני מרצחים.
במשך כל שנות שלטון הימין הטיחו ראשי המתנחלים ביקורת קשה על התנהלות הממשלות בנושא ההתיישבות. תמיד רצינו להתקדם בקצב מהיר בהרבה מזה שהכתיבו ממשלות ישראל. בד בבד עם בניית הישובים המשכנו בעבודה פוליטית וציבורית שנועדה לקדם את קצב הבנייה ואת הקמתם של עוד ועוד יישובים במרחב כולו. אנחנו ניסינו במלוא המרץ וההתלהבות להגביר את קצב ההתיישבות, והשמאל לא חדל לזנב במחנה בחבירה אל אומות העולם. השמאל השתמש במגוון שיטות כדי להצר את צעדי ההתיישבות, ולא בחל בדרכים ערמומיות להלך אימים על ראשי ממשלות הימין. השיטה שהוכיחה את עצמה פעם אחר פעם הייתה לכרוך חבל על צוואר ראשי ממשלות הימין ולומר: תוותרו על חלקים מארץ ישראל, או שהחבל ילך ויתהדק.
עכשיו עדיין אפשר לשחרר את צווארו של נתניהו מלפיתת החבל ההולכת ומתהדקת. הציבור הנאמן לארץ ישראל וחרד לשמירת ערכי היהדות מפני נחשול השמאל המאיים עליהם, צריך להתייצב בהמוניו לקראת מערכת בחירות שלישית ולעזור לנתניהו להדוף את הלחצים הקשים שכוחות מבית ומחוץ מפעילים נגדו. הציבור מבין שהשמאל פועל בשילוב עם הפרקליטות ליצירת מהפכה שלטונית, לאחר שנכשל פעם אחר פעם בקלפי. הציבור יוצא לרחובות ומעז להשמיע קול גם נגד מערכת המשפט שמועדת פעם אחר פעם ויוצרת חוסר אמון.
בהפגנה שנערכה לאחרונה ברחבת מוזיאון תל־אביב, אפשר היה לראות את עוצמת מחנה הימין. חברו שם יחדיו כל חלקי המחנה הלאומי – חילונים, מסורתיים, דתיים, מתנחלים, חרדים – ולכולם מטרה אחת, להשתחרר מאזיקי הפחד מהשמאל. ההתעוררות העממית והיציאה אל הרחוב בעידן שבו חשבו כי אפשר להסתפק במקלדת, מעידה כי אפשר להוציא את ההמונים גם להצבעה גורלית שתשפיע על המחויבות לארץ ישראל ולכל ערכי היהדות. הציבור יצא בהמוניו לקלפיות ולא ייתן לפקידים משפטיים להלך עליו אימים. העם יבחר ימין.
