"חוק גודווין" קרוי על שמו של מייק גודווין, שהיה היועץ המשפטי של "קרן החזית האלקטרונית", ארגון שמטרתו לחנך את הציבור לזכויותיו בנושאי חופש הביטוי ופרטיות בעידן האינטרנט. בתחילת שנות התשעים קבע גודווין כי "ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים בו הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר מתקרבת לוודאות מוחלטת". זהו חוק סאטירי־מריר, כמובן, שבא להצביע על זילות השואה ההולכת ונוגסת בכל תחומי החיים ובעיקר בוויכוחים על נושאים שונים ומשונים, גדולים כקטנים. האמת המקובלת עד לא לפני הרבה שנים הייתה שהשואה היא אירוע כה קיצוני, כה ייחודי וכה נורא – שאין להשוות אותה לשום דבר אחר מלבד השמדת עם וטבח המוני בבני־אדם.
לא יודע איך לבשר את זה לגודווין קשישא, אבל החוק שלו, לצערו הרב, הולך ומתאמת וגולש הרבה מעבר לעולם המקוון. השבוע פורסם מאמר באתר של אחד העיתונים בישראל שכותרתו "אל מכחישי שינויי האקלים יש להתייחס כמכחישי שואה". כמו כל טרנד פרוגרסיבי מטורלל, גם ההשוואה המטורפת הזו לא צמחה בארצנו הקטנטונת אלא יובאה מארה"ב. בימים אלה רואה אור תרגום עברי לספר חדש מאת ג'ונתן ספרן־פויר – סופר יהודי אמריקני הנטוע עמוק בשמאל הליברלי – בשם "אנחנו האקלים" (הוצאת כנרת זמורה). אגב, שמו המקורי של הספר הוא דווקא "אנחנו מזג האוויר", אבל ניחא. הדמות שמככבת בספר היא יאן קארסקי, לוחם המחתרת הפולנית המפורסם, שהצליח להביא למנהיגי המערב עדויות מפורטות בזמן אמת על השמדת יהודי אירופה. המנהיגים הקשיבו, הנהנו באמפתיה ולא עשו דבר. בקיץ 1943 נפגש קארסקי עם השופט העליון האמריקני היהודי פליקס פרנקפורטר, מסר לו את המידע המזוויע, ובתגובה אמר לו השופט: "איני מאמין שאתה משקר, אבל איני מאמין לדברים שאתה מספר". גם פגישה עם נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין דלנו רוזוולט, הניבה פחות או יותר את אותה תגובה. אז ספרן־פויר הוא כמובן יאן קארסקי של האקלים.
האיש שיודע בדיוק מה עומד לעבור על הכדור (הכחדה כמובן) ומי אשם בכך (אתם כמובן), מכתת רגליים בניסיון להציל את העולם ואיש אינו מקשיב. ההשוואה שלו בין מי שמעז להטיל ספק בשינויי האקלים למכחישי שואה מגיעה באופן חד וברור: "אם נסכים למציאות העובדתית שאנחנו הורסים את כדור הארץ, אבל לא נצליח להאמין בה, איננו עדיפים על מי שמכחישים את קיומו של שינוי האקלים מעשה ידי אדם – בדיוק כמו שפליקס פרנקפורטר לא היה טוב יותר מאלה שהתכחשו לקיומה של השואה".
שימו לב למילה "להאמין". היא חשובה מכיוון שמאמיני שינויי האקלים הולכים והופכים לדת. כעת, דת זה בסדר. אפילו ממש בסדר. אני עצמי אדם דתי ומאושר בבחירתי להיות כזה. אבל כשדת הופכת להיות דת רודפת, זה כבר מסוכן. העם היהודי יודע זאת יותר מכל עם אחר.
ניסיתי להסביר בעבר מה גורם לי להיות ספקן, במידת מה לפחות, לגבי ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים. הנושא הזה מעסיק ומעניין אותי. אני קורא כמעט כל כתבה, טור ומחקר חדש שמתפרסם בעניין. אני יודע שרוב גדול בקרב המדענים אחידים בדעותיהם לגבי המתרחש ולגבי מי אשם בכך, ועדיין זכותי המלאה להביע ספקות שמביעים גם מדענים רציניים ובעלי שם (בישראל אלה בעיקר הפרופסורים ניר שביב ומיכה קליין, מובן שישנם עוד בארץ ובעולם), וזאת בלי שיכנו אותי מכחיש שואה.
קודם כול בגלל זילות טבח העם הנורא שבוצע בעם היהודי. העובדה שספרן־פויר יהודי בעצמו, ומספר את סיפורה המרגש של סבתו שהצליחה לברוח מהשטעטל הפולני שבו גרה כי הבינה שהמבול קרוב, לא מעמעמת את הזילות בהשוואה שהוא עושה לשואה. אותה שואה שבה אנשים בכל רחבי אירופה רצחו, עינו, קברו חיים, קרעו לגזרים ותלו הפוך את בני משפחתי ובני עמי רק כי הם יהודים.
שנית, בגלל הצביעות. ספרו הקודם של ספרן־פויר עסק במסע צלב נגד אכילת חיות. במסגרת מסע היח"צנות לקידום הספר, שהה המחבר לא מעט בשדות תעופה, ובהן אכל גם בשר, "בדרך כלל המבורגרים", כעדותו בספר. החשיפה האישית וההכאה על חטא שבאה בעקבותיה היא טריק מוכר שמטרתו לנטרל מראש ביקורת, אבל האמת היא שג'ונתן ספרן־פויר פשוט צבוע. בדיוק כמו המשלחת מהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בת 14 המשתתפים, שטסה השבוע הלוך ושוב לספרד כדי להשתתף בוועידת אקלים, כשכידוע טיסה טרנס־אטלנטית היא אחת מהפעולות המזהמות ביותר שאדם יכול לעולל לכדור. קשטו עצמכם, מאמינים יקרים, ואז תשוו אנשים אחרים למכחישי שואה.
אבל הבעיה הגדולה ביותר היא האפקט של השוואות כאלה אם יתברר שלא כצעקתה. השואה היא אירוע מוחלט, ברור, ידוע – רק קומץ הזוי ופתטי מכחיש אותו. זה לא המצב בכל הקשור לשינויי אקלים. בהחלט יכול להיות שכדור הארץ מתחמם וצריך לפעול בנדון, אלא שהלהט האמוני־דתי־משיחי שספרן־פויר ודומיו אוחזים בו אינו מאפשר שום היסוס, שום פקפוק – ההפך ממדע. ולמדענים אחרים – כאמור מיעוט, הנה אמרנו את זה שוב – יש גרפים ונתונים והוכחות ומחקרים שמטילים ספק חריף בנתונים המוצגים, וכבר לא מעט שנים ברצף. ואת הספק הזה ראוי ומותר לשמוע. אם בסופו של דבר יתברר כי המיעוט דווקא צדק, וגם אם יתברר כי הרוב צדק אבל לא בכל התחזיות, והשואה לא הגיעה למרות הכול – הסיפור הנורא ביותר בהיסטוריה יחטוף מכת אמינות קשה, כי מישהו דאג להשוות אותו לשינוי האקלים. מעניין מי ייחשב אז מכחיש שואה.
