בקולנוע של מוזיאון המרד הפולני, המצלמה טסה דקות ארוכות מעל ורשה החרבה של 1945. בסרט התלת־ממד, בירת פולין נראית כמו הירושימה. מתוך מיליון ושלוש מאות אלף איש שהתגוררו בעיר ערב הכיבוש הנאצי, נותרו אחריו אלף בלבד. כשהאור נדלק עם תום הסרט על הפרצופים ההמומים, מנהל המוזיאון אומר ששליש מהעם הפולני נכחד בידי הנאצים, והיטלר תכנן להשמיד גם את שני השליש הנותרים. נשמע מוכר?
הפולנים יצאו השבוע מגדרם, אבל באמת יצאו, כדי לגייס קצת סימפטיה מאומה ישראלית זועמת. היה משהו נוגע ללב בניסיון שלהם להסביר שגם הם היו קורבן של היטלר; שגם בהם ראתה תורת הגזע תתי־אדם; שכל יהודי שניצל במלחמה על אדמתם ניצל בזכות פולני אחד לפחות שסייע לו; שגם להם היה מרד בוורשה, גדול מזה שבגטו; שיש גם פולנים ניצולי אושוויץ. הם הפגישו אותנו עם סבתא פולנייה שמרדה בנאצים ונשלחה למחנה ההשמדה לצד יהודים.
היא ישבה איתנו בחדר עם כלי כסף בתוך ויטרינות, וסיפרה חוויות מאושוויץ. אחר כך במסעדה הגישו לביבות והרינג. בני ובנות גילה, עם אותו מבטא ואותם ויטרינות ומזון, הם הסבא והסבתא של כולנו. בין שטף המילים בפולנית אפשר לשמוע מילים מוכרות: אינטליגנציה, גירוש, פוליטיקה. וכן, גם סלקציה.
התבשיל רתח – או הקדיח – בחודש השני לכהונתו של ראש ממשלת פולין, מתאוש מורבייצקי. הוא נראה עניו וקשוב, והצוות שלו ירוק ומבוהל. הם ניסו לתמרן על חבל דק מעל תהום. מצד אחד, קונצנזוס ישראלי נזעם על מה שנראה בעברית כשכתוב ההיסטוריה וכיבוסה. מצד שני, קונצנזוס פולני רותח על מה שנראה לו כיחס ישראלי מפלה לעומת עם הרוצחים האמיתי, הגרמנים. וכל זה בנושא שאין טעון ממנו לשתי האומות.
החוק הפולני, שהמשיך השבוע לדהור לאישור סופי, הוא מקרה קלאסי של "אבד בתרגום". המטרה של המחוקקים הייתה הוצאת הביטוי "מחנות מוות פולניים״ מחוץ לחוק. אבל כדרכם של פוליטיקאים, הלחץ מהציבור הוסיף וניפח, ולחוק נוסף גם המונח הטעון "האומה הפולנית" שביחס אליה תהיה זו עבירה פלילית לטעון שביצעה פשעים.
בפולנית זה נשמע סביר. בעברית המהלך התפרש כאיסור להזכיר את מעשי הרצח האיומים של יחידים וקבוצות בפולין. פוליטיקאים משני הצדדים דיברו על המורכבות בשיחות רקע, אבל בטוויטר ובפייסבוק השמיעו מסרים עוינים, חד־משמעיים.
ראש הממשלה מורבייצקי לא המציא את החקיקה הזו, אבל כראש קואליציה ימנית הוא גולש עליה. היה ברור שהוא, כמו מקבילו בירושלים, היו מעדיפים לולא באה לעולם במתכונת הנוכחית ובעיתוי האומלל של יום השואה הבינלאומי.
האינטרסים של ישראל ופולין דורשים פיוס מהיר ומערכת יחסים קרובה, אבל למרבה הצער נראה שהכיוון הפוך.
בסוף הפגישה עם מורבייצקי שאלתי אותו על החוק לאיסור שחיטה כשרה שמתקדם גם הוא במעלה בתי הנבחרים בוורשה. לצערי זה לא תלוי בי, טען. גם הוא יודע שמערכת היחסים הטעונה בין שתי המדינות, שמתנדנדת עכשיו כשיכורה, תיפול לקרשים אם החוק יאושר.
