"איזה לחץ", אמרתי לשותפי לחיים, "אין לי כתבה השבוע וגם בשבוע שעבר לא הייתה".
"שטויות", הוא ענה, "תמיד יש לך תקופות כאלה ובסוף הכול מתהפך ונוחתות עלייך שבע כתבות במקביל".
"הפעם זה שונה", התעקשתי, "הדברים לא מסתדרים לי. נראה לי ששוב אתרום לאיזו עמותה".
138 זה הסכום הקבוע שלי. גימטריה של הצלחה. בכל פעם שהסכמתי לוותר עליו ראיתי ישועות.
שלא תבינו לא נכון – אני אדם רציונלי בסך הכול. אם זו בחירה בין דיקור סיני לשימוש בכימיקל אבחר בכימיקל – אבל שימו מולי חלת מפתח ואני נשברת. אני אמות ולא אוותר על חתיכה מצלחת אירוסין.
פעם, כשהייתי קטנה, נסענו כל המשפחה לירושלים ועצרנו להתפלל בכותל. אמא שלי נעמדה מול לבנה גדולה ופצחה בתחנונים. הייתי רק בכיתה ב' וקצת השתעממתי, אז התחלתי לשלוף פתקים מתוך החריצים ולקרוא אותם. זה היה מסקרן ומלחיץ בו־זמנית. על נייר של בנק הפועלים ביקשה אישה בשם זהבה מא־לוהים שאבא שלה יחזור לדבר איתה. היא ציירה עליו פרצוף בוכה כזה, ילדותי, ותהיתי אם א־לוהים מקבל רק מילים או שגם ציורים תופס.
החוויה המסעירה נעצרה כאשר אמי הבחינה במעשיי. היא גערה בי, גלגלה את הפתק של זהבה והחזירה אותו לקיר. "במקום להציץ בבקשות של אחרים אולי תכתבי אחת משל עצמך?" הציעה. בהיתי בנייר הלבן ולא ידעתי מה לכתוב, אז ביקשתי מא־לוהים שלא יהיו לימודים השבוע, ושזהבה תחזור לדבר עם אבא שלה.
כמה ימים לאחר מכן נחת הסקאד הראשון על ישראל. מאז, במשך שנים, הייתי בטוחה שיש לי כוחות. גם לא היה לי ספק שזהבה חזרה לדבר עם אבא שלה בזכותי. אמונתי בעל־טבעי הייתה כל כך עמוקה, שיום אחד אחי הגדול שכנע אותי שיש כפתור סודי בטלוויזיה שאם לוחצים עליו הוא עושה סירחון באולפן. הוא רכן מאחורי המכשיר, שיחק עם החוטים והודיע שהפעיל אותו. על המסך שודרה התוכנית "רואים 6/6", ופתאום שמעתי את המנחה באולפן אומר "משהו כאן לא מריח לי טוב". שנים אחר כך המשכתי לחפש את הכפתור הסודי מאחורי הטלוויזיה.
הפרק העל־טבעי במשפחתנו לא דעך כשהתבגרנו. למעשה הוא רק החמיר עם השנים. מי שהוביל את הקו היה אבא שלי, שזכה למעמד של מקובל ומחולל ניסים. המיתוס סביבו התפתח לאחר שאדם זר שפגש סיפר לו שהוא מחכה כבר עשר שנים לילד. אבי בירך אותו שבעוד תשעה חודשים יהיה לו בן, ושנה לאחר מכן ראה אותו ברחוב עם תינוק בן שלושה חודשים על הידיים. אבא שלי ניחש בבחירות 2013 שיאיר לפיד יגיע ל־19 מנדטים, דייק במין העובר לפני כל אולטרסאונד שביצעתי, ופעם אמי סיפרה שעמדה מולו עם תלוש המשכורת שלה והוא נקב בסכום המדויק. מובן שאנחנו סופרים לאבא רק את ההצלחות. כשהוא מפשל אנחנו מדחיקים.
אבל מי שבאמת אמון על הניסים במשפחה הוא הצדיק משטפנשט. בניגוד לעושי מופתים אחרים שצריך לנסוע אליהם שעות, השטפנשט טמון במיקום נוח, בבית הקברות של נחלת יצחק. לצדיק לא היו ילדים, והוא ראה את חסידיו כממשיכי דרכו. האגדה מספרת שלפני מותו הצהיר שכל מי שיבוא לקברו, ייתן צדקה להמשך מפעליו ויתמקד בבקשה אחת בלבד – הוא יגיע איתה עד כיסא הכבוד.
שבועיים לאחר שאבי ביקר שם הוא מצא עבודה. שבועיים לאחר שביקרתי שם הכרתי את בעלי. שבועיים לאחר שבעלי ביקר שם הוא מצא את המשרה הראשונה שלו. מה יש להתווכח, צדיק עם קבלות.
אני מהמתפללים האינטרסנטיים, מגיעה רק בתקופות חשוכות. והנה נוצר חלון הזדמנויות השבוע לאחר שסיימתי להנחות כנס בתל־אביב. שכן שלי ביקש טרמפ הביתה, והסכמתי בתנאי שעוברים אצל הצדיק. תוך כדי הנסיעה החל לרדת גשם שוטף. "הצדיק מנסה אותנו", צחק השכן, "הוא רוצה לראות כמה אנחנו רציניים". אבל כשאני בדודא להשתטחות, גם הוריקן לא יזיז אותי מדעתי.
הרבה שנים לא הייתי שם ומתברר שחלו כמה שינויים בסדרי התפילה. אחד החסידים הציב שולחן קטן מתחת לסככה ופתח לו משרד באמצע בית הקברות. כל מבקר שמגיע זוכה להסבר מפורט מטעמו, ומוצעים לו מבצעי תרומה מפתים. גם אם תנסו להתחמק בטענה שאין לכם מזומן, החסיד מוכן לכל תסריט. אין שום בעיה, הוא יגיד. אפשר גם באשראי, בדולרים, במטילי זהב.
כשהגעתי לקברו של הצדיק הרגשתי שיהיה קצת שטחי להתפלל על הצלחה ופרנסה, אז בסוף ביקשתי משהו אחר. עשר דקות אחרי שחזרנו לרכב העורך התקשר אליי ושאל אם יש לי זמן לעשות כתבה.
"תראה מה זה", אמרתי לשכן, "רק יצאנו מהקבר וכבר הצדיק נותן עבודה".
"אבל זה לא מה שביקשת!" הוא אמר.
"אל תיכנס לקטנות", עניתי, "זה צדיק מולטי־טסקינג. קצת סבלנות וגם הבעיה השנייה תיפתר. יש לו שבועיים מעכשיו".
rachelm@makorrishon.co.il
