באחד הוויכוחים הפומביים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של המדע, שהתקיים באוניברסיטת אוקספורד בשנת 1860 במסגרת ועידת האגודה הבריטית לקידום המדע, הגן הביולוג האנגלי תומאס הנרי האקסלי על תאוריית "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין. עמיתיו הביולוגים השמיעו טיעונים מבוססים נגד התאוריה, אך מה שהפך את האירוע להיסטורי היה הוויכוח החריף עם הבישוף סמואל וילברפורס, תאולוג שנון שזכה לכינוי "סם החלקלק". וילברפורס זנח את הטיעונים המדעיים הנגדיים וטען בפני הקהל כי "אין אדם רציני יכול באמת להאמין שהאדם בא מצדפות". אחר כך פנה לעבר יריבו ושאל אותו אם הוא "קרוב לקופים מצד סבא שלו או מצד סבתא שלו". האקסלי השיב בנאום מדעי ארוך ומנומק, וסיים באמירה שהוא מעדיף שהאב הקדום יהיה קוף אומלל ולא אדם שבחר להגחיך דיון מדעי רציני, כדי להסיח את דעת שומעיו מהנושא האמיתי.
סוג הטיעונים שהשמיע הבישוף החלקלק מכונה בתורת הלוגיקה כשל לוגי מסוג "איש קש". זוהי אחת השיטות הרטוריות הנפוצות ביותר והמפתות ביותר, להתמודדות – כושלת מבחינה לוגית, אבל מצליחה מבחינת ההמון – עם טיעון תקף. הטיעון הדחלילי מציג את עמדת היריב כחלשה או מגוחכת, וכך הופך אותה למטרה קלה לתקיפה.
ליחו של הכשל הלוגי לא נס עד עצם היום הזה, והוא משמש בדיון הציבורי גם שנים רבות לאחר הוויכוח המדעי המפורסם. כך, בימים שבהם נדיר היה למצוא עורך או מגיש בכלי התקשורת בישראל שדעותיו אינן בצד השמאלי של המפה הפוליטית (כפי שתואר באריכות במוסף המיוחד 'החוג לתקשורת' מאת חגי סגל) וכאשר אנשי ימין נהגו להתלונן באוזני אנשי תקשורת על "המאפיה השמאלנית", התשובה הקבועה הייתה היתפסות לביטוי והגחכה של הטענה: "נכון, בלילות חשוכים אנחנו מתכנסים יחד מכל העיתונים והערוצים בחדרים אפופי עשן סיגריות ורוקמים תוכניות נגד הימין". זו כמובן לא הייתה הטענה. זהו "איש קש" שקל להגחיך.
למרות הניסוח הפופוליסטי "המאפיה השמאלנית", הכוונה כמובן מעולם לא הייתה לביטוי כמשמעו. הטענה היא כנגד תופעה, שנובעת מהתפתחות היסטורית מסוימת ומנטיות חברתיות מסוימות. היא מצביעה על זרמי עומק שלה וטוענת כנגד המונוליטיות הסוציולוגית ואחידות הדעות, שמכתיבות שכפול גנטי ודרך חשיבה ועמדות זהות: מי שאינו תואם את הקו לא יתקבל לשורות לכתחילה כי ייתפס כלא מתאים, או שיחיה כאנוס וישתוק פן יבולע לו, או שעם הזמן ימצא את עצמו מיישר קו מרצון. לא מפני שהתכנסה ועדה סודית, לא כי מאן דהו ניסח חוקים וכללים, אלא כי כך פועלת הטיה חברתית וכך עובד לחץ חברתי.
הרוחות בפרקליטות נושבות לצד אחד בעיקר. כך מתרשמים המצויים במסדרונותיה, ואין הרבה פרקליטים שינסו להטות את כיוון הרוח
נראה שהוויכוח המתלהט לאחרונה בעניין מערכת המשפט ואכיפת החוק, לא חף גם הוא מכשלי הקש. פרקליט המדינה שי ניצן, בנאום אפולוגטי למדי שנשא השבוע בפני באי ועידת מקור ראשון, בנה לו "איש קש" משל עצמו. אחרי שביקש לרכך את דעת הקהל בתיאור פעילותו רבת השנים בהגנה על מערכת הביטחון ועל המדינה מפני איומי טרור והסתה ובהגשת כתבי אישום נגד ערבים תומכי טרור (לאחר ששבוע קודם השמיע לקהל מסוג אחר תיאור גאה של פעילותו המשפטית נגד החלטות שלטוניות, והצהיר שהריסת בתי מחבלים עלתה לו בדמים), נטפל ניצן לכותרת הפופוליסטית ששאל ראש הממשלה נתניהו ברגעיו הקשים מהנשיא ריבלין, "הפיכה שלטונית". הוא חזר עליה שוב ושוב במטרה להפריך אותה, תוך שאלות רטוריות לאור תיאוריו העצמיים: "האם כך נראה מהפכן שלטוני?!".
לאחר שדיבר על עצמו הזכיר פרקליט המדינה גם את עמיתיו, המפכ"ל לשעבר אלשיך, היועץ מנדלבליט והפרקליטה בן־ארי, ושאל רטורית: "האמנם, אנשים שהקדישו את כל חייהם למדינה, לביטחונה, לתיקונה ולביצורה, קמו יום אחד והחליטו מטעמים פוליטיים להפיל את השלטון?!". ותשובתו: "הרי אין זה מתקבל על הדעת!". והמשיך והזכיר את ראשי אגף החקירות, חוקרים ופרקליטים, ש"לפי הטענה, כולם כולם חברו יחדיו ל'קשר הנורא' להפיל את השלטון". וסיכם: "הרי אין זה מתקבל על הדעת שעשרות קציני משטרה ועשרות פרקליטים אלה, כולם חברו יחדיו להפלת השלטון!". אכן, אין אדם רציני יכול באמת להאמין שהאדם בא מצדפות.
הצגתה של טענת הקנוניה היא הגחכה של הטענות הנשמעות בציבור, ההולך ומאבד אמון בפרקליטות ובמערכת אכיפת החוק בכללה. לא "קמו יום אחד" ולא "חברו יחדיו לקשר נורא" במובן קונספירטיבי. זו תמונת מצב מגוחכת ולא ריאלית, שאכן ניתנת להפרכה. ויתור על רטוריקה מסוג זה מחייב את בכירי מערכת המשפט להתייחס עניינית לשאלות האמיתיות. על המונוליטיות המחשבתית והפוליטית, בפרקליטות ובבתי המשפט ובמערכת אכיפת החוק בכלל; על אִתרוגים וסיקור אוהד שמקבלים גורמי משפט ואכיפת חוק מגורמים בתקשורת בזמן שהם תוקפים (ומדליפים) אישים שבעלי השפעה בתקשורת חפצים במפלתם (אפשר לחשוב למשל על בעלי תפקידים בכירים מסוימים, שהיו ללעג ולבוז עם היכנסם לתפקידם והפכו ליקירי התקשורת כאשר אך הפנו את חיציהם כלפי נתניהו).
הרוחות בפרקליטות נושבות לצד אחד בעיקר. כך מתרשמים המצויים במסדרונותיה. ואין הרבה פרקליטים שינסו להטות את כיוון הרוח. לא תחכום קונספירטיבי יש כאן, לא קשירת קשר נורא ולא מסדרים חשאיים, אלא תוצאה טבעית של קבוצה אחידה למדי בדעותיה ושל לחץ חברתי, לעיתים אפילו לא מודע. הרי כנגד סובבי נתניהו במפלגתו הגדולה והדמוקרטית נטען כל העת שעל אף המחנות והדעות השונות שתיקתם רועמת, והם מיישרים קו ומדבררים את "רוח המפקד". מדוע שיהיה זה אחרת במערכת המשפטית?
טיעון "איש הקש" כתעלול רטורי הוא מעשה השתקה שאינו מאפשר דיון ענייני, ביקורת ותיקון. בכניסה לחדר הדיונים עדיף תמיד להותיר את הדחליל במקומו הטבעי בשדה כמבריח ציפורים. הוא אף עלול להיות מסוכן, ואת זאת יש לומר גם לכיוונו של ראש הממשלה. פרקליט המדינה השיב במידה רבה לטיעון הקש שבנתה הרטוריקה על "פוטש" ו"הפיכה שלטונית". גם אם כוונתה הייתה לעוול שנוצר כתוצאה מהטיה פוליטית ומערכת לחצים, ההגזמה האלקטורלית היא חרב פיפיות. אם יש, ויש, טיעונים כבדי משקל כנגד המתחולל בדיונים משפטיים ובחדרי חקירות וישיבות – יושמעו הם. איש הקש קל לבנייה אך גם להתלקחות, וקשה עד בלתי אפשרי להשתלט על להבותיו.
