מדינת ישראל הולכת למערכת בחירות זו הפעם השלישית, וגוזרת על הקיפאון הממשלתי להימשך עוד חודשים ארוכים. ממשלת המעבר פועלת באורח מוגבל וללא קואליציה וכנסת מתפקדות, משרדי הממשלה מתקשים להעביר שינויים הכרחיים בתקציב המדינה. על המדף מחכים: תוספות לתקציב הביטחון לבקשת ראש הממשלה, תוכנית רב־שנתית חדשה לצה"ל שהרמטכ"ל כוכבי מבקש להניח על השולחן, עדכון לסל התרופות, בית הספר של החגים, תוספת לקצבאות הנכים ועוד ועוד.
מאז נכנסנו לסחרור בחירות בינואר האחרון, תקציב המדינה נשאר כשהיה, ללא עדכון וללא שינויים בסדרי עדיפויות. עדכונים כאלה הכרחיים לתפקוד השוטף, אך דורשים כנסת וממשלה מתפקדים שיאשרו אותם. תקציב 2019 נכתב ואושר אי־אז בשלהי 2017, כתקציב דו־שנתי לשנים 2018־2019, אך נראה שהוא יצטרך להמשיך ולהחזיק אותנו גם לשנת 2020, לתוך מערכת הבחירות השלישית והניסיונות החוזרים להקים ממשלה, שתצטרך לנסח תקציב חדש לשנים 2020־2021. בתרחיש הריאלי ביותר, תקציב כזה יאושר בראשית הקיץ הבא.
בינתיים, על פי חוק יסוד 'משק המדינה' הממשלה רשאית לפעול לפי נוסחה קבועה, שבה בכל חודש המשרדים מוציאים אחד חלקי שנים־עשר מהתקציב הקודם, בתוספת הצמדה למדד. החשב הכללי כבר הנחה את משרדי הממשלה להימנע מחתימה על התקשרויות שעלותן גבוהה מ־200 אלף שקלים, ללא אישור מיוחד.
באורח פרדוקסלי, דווקא עם הבעיה הגדולה ביותר שתעמוד לפתחה של הממשלה הבאה בישראל, באיזה הרכב שתהיה, הבחירות השלישיות מיטיבות: הגירעון התקציבי. כבר יותר משנה פקידי האוצר מזהירים מפני חריגה גדולה מאוד בתקציב המדינה, הרבה מעבר ליעד הגירעון המאושר. החריגה החזויה בשנת 2019 עומדת על כ־15 מיליארד שקלים, ובשנת 2020 על כ־21 מיליארד שקלים. כל אלה כספים שמדינת ישראל התחייבה אליהן בשנותיו של שר האוצר החברתי והאכפתי משה כחלון, אך לא וידאה שיש לה די הכנסות כדי לעמוד בכל ההתחייבויות הללו. כעת מסתבר שהיא צריכה ללוות הרבה יותר כסף משמותר לה על פי חוק.
לו הייתה ממשלה בישראל, היא הייתה יוצרת בימים אלה תקציב חדש לשנת 2020. תקציב כזה היה נדרש להתחשב בצרכים הנוספים המתחדשים מדי שנה, בעיקר כתוצאה מגידול האוכלוסייה. אלא שהתקציב לשנת 2020 יתבסס כאמור על תקציב 2019, ללא התוספות הללו. ומהו הפער בין תקציב 2019 לתקציב 2020 כפי שהיה אמור להיות? במשרד האוצר מעריכים אותו בכ־20 מיליארד שקלים, בדיוק החריגה הצפויה מיעד הגירעון לשנה הקרובה. אם ישראל תעבור את כל 2020 ללא תקציב מדינה חדש שיאושר על ידי הכנסת, הרי שהבעיה הגדולה ביותר של הממשלה נפתרת מאליה.
ובכל זאת, לא תמצאו ולו כלכלן אחד שיאמר לכם שתרחיש כזה הוא חיובי עבור כלכלת ישראל או תקציב המדינה. למה הדבר דומה? לאדם המאושפז עם מחלה קשה המסכנת את חייו ושלמות גופו ושתדרוש ממנו סדרת טיפולים כואבת, אך הוא מרוצה מכך שירד כמה קילוגרמים כתוצאה מהטיפול. ממשלת ישראל אולי תצא רזה יותר מהתסבוכת הפוליטית, אבל תהיה הרבה פחות בריאה.
תחת תקציב המשכי של אחד חלקי שנים־עשר, הממשלה מחויבת להוציא כספים על פי התחייבויות והסכמים קודמים לפני כל הוצאה אחרת. אלה לא בהכרח ההוצאות הכי חשובות או דחופות, אלא סתם מה שהיא התחייבה אליו קודם. גם אם סדרי העדיפויות השתנו מאז אישור התקציב ב־2017, הממשלה אינה יכולה לעדכן את התעדוף התקציבי בהתאם. הוצאות קריטיות בתחומי התשתיות והביטחון מעוכבות, אך תוספות שכר לעובדי המדינה, שנערמות על תוספות קודמות ושכר נדיב מלכתחילה, יתעדכנו במועדן.
ממשלת אחדות עם כל־כך הרבה שרים חדשים הלהוטים להוכיח את ערכם, הייתה פותחת את פנקס הצ'קים הלאומי ולא סוגרת אותו
המחיר האמיתי של הקיפאון הממשלתי הלא נגמר, הוא חוסר היכולת לקצץ במה שצריך לקצץ ולהוסיף היכן שצריך להוסיף. במקום זאת, מקצצים רק במה שאפשר ומותר על פי המגבלות המשפטיות המוטלות על ממשלת המעבר. מחיר כבד הרבה יותר ייגבה בתרחיש פסימי אך אפשרי של מלחמה, עימות משמעותי, משבר כלכלי או מיתון. כל אחד מאלה ישפיעו דרמטית על התקציב, שכבר מתוח עד דק ללא מרחב לתמרון. במשרד האוצר, אולי אף יותר מאשר במשרד הביטחון, מחזיקים אצבעות בתקווה שתחזית הצמיחה תישאר על כנה וששום משבר ביטחוני אינו עומד לפתחנו.
עלות אלטרנטיבית
כלכלנים נוהגים לחשב עלות של מוצר לא רק על פי מספר השקלים שצריך להוציא מהכיס כדי לייצר אותו, אלא גם על ידי הערכת החלופות לייצור המוצר הזה. כך למשל, אפשר להשתמש בשטח מסוים כדי להקים גן שעשועים לילדים, אך אפשר גם מגרש חניה. העלות של הקמת גן שעשועים היא גם אי־הקמתו של מגרש חניה, שעשוי להכניס כספים לקופת העיר ולהגדיל את רווחתם של בעלי רכבים.
העלות של מערכת בחירות שלישית נוגעת גם לשאלה: מה החלופה? האם הקמתה של ממשלה עם השחקנים הנוכחיים, עדיפה בכל מקרה על החלופה של מערכת בחירות שלישית? נדמה שהציבור בישראל, ולכל הפחות הפרשנים והכתבים הפוליטיים שלו, עייפו מאוד ממערכת הבחירות האינסופית, ומבחינתם כל ממשלה עדיפה על פני הלימבו הפוליטי הנוכחי. ממשלה עכשיו, הם דורשים.
אבל בהשאלה ממילותיו של מי שהוא עדיין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעניין אחר לחלוטין: לפעמים היעדר ממשלה עדיף על ממשלה רעה. השחקנים הנוכחיים אינם רוצים בהקמת ממשלה זה עם זה. אילו היו רוצים ממשלה, היא כבר הייתה מוקמת. גם אם החוק, הנשיא או בית המשפט העליון בצו מיוחד היו מכריחים אותם להקים ממשלה, ממשלה כזו הייתה מתאפיינת בחוסר אמון, סלידה אישית ומחלוקות כה עמוקות, שהיא הייתה מתקשה לתפקד.
גם מבחינה כלכלית, ממשלה חדשה הייתה עולה לנו הרבה מאוד. ממשלת אחדות עם כל־כך הרבה חברי כנסת ושרים חדשים, הלהוטים להוכיח את ערכם ולהגשים הבטחות שהובטחו לציבור כבר בשתי מערכות בחירות, הייתה פותחת את פנקס הצ'קים הלאומי ולא סוגרת אותו. מעמד הביניים והשכבות החלשות, בעלי עסקים ושכירים, רופאים וחולים, הורים וילדים – כולם היו מקבלים חלק מתקציב המדינה. מרגע הקמתה הייתה הממשלה החדשה מתכננת את מערכת הבחירות הבאה שלה, ומחלקת הטבות לציבור מתוך ניסיון להסב אליה בוחרים. עדיף כבר לצאת לבחירות עכשיו, ולחסוך את שוחד הבחירות המיותר.
