יולי 2031 היה, כרגיל, חם מהרגיל. וכמו כל קיץ בשנים האחרונות, גם הוא עמד בסימן מערכת הבחירות הקרובה, הפעם לכנסת ה־36, בתאריך שנקבע בהסכמה כבר לפני שנים בין המפלגות – יום שלישי הראשון של חודש ספטמבר, וזאת בנוסף לבחירות הקבועות לכנסת ביום שלישי הראשון של חודש מארס. בפעמים הראשונות זה עוד נראה מוזר, והיו בציבור הישראלי מי שהתרעמו על אוזלת היד וחוסר האונים של הפוליטיקה המקומית וחוסר המשילות שנטבע בה. אבל כשהפלונטר הפוליטי הלך והעמיק, ובכל כנסת שנבחרה לא הצליח אף מועמד לגבש 61 חברים להקמת ממשלה, בשלב מסוים השתררה ההבנה גם בקרב הספקנים שאין ברירה אלא לייסד במדינת ישראל סוג חדש של משטר דמוקרטי, שבנוי על ממשלת מעבר קבועה וכנסת מתחלפת בכל חצי שנה.
לקח זמן להסתגל למציאות החדשה. תקציב המדינה ל־2019, שאושר במלואו לאחרונה אי אז ב־2018, עודכן ושופץ בהוראות שעה זמניות כאלה ואחרות, אבל נותר כצוק איתן יציב ומרשים אל מול פגעי הזמן, ומשרדי הממשלה נאלצו להסתדר עם תקציב חודשי הקבוע ל־1 חלקי 12 מהתקציב הכולל. חוקים חדשים לא נחקקו כמעט. מומחים לממשל ודמוקרטיה מרחבי העולם, שבהתחלה הגיעו למדינה התקועה והמסובכת בעצמה כדי לכתוב מאמרים בסגנון "עלייתה וקריסתה של הדמוקרטיה הישראלית", גילו אט־אט שיש יתרונות לא מעטים במצב החדש שנוצר במדינת היהודים (שנותרה כך גם כי הצעות חוק להפיכתה למדינת כל אזרחיה לא חצו את רף ההגשה לוועדת הכנסת, שהתפזרה לפני מעשור ומאז שבקה חיים). בספרות המחקר במדעי המדינה החלו לקרוא למצב "דמוקרטיה אלקטורקלפית", ומנהיגים לא מעטים החלו לגלות בה עניין.
רשמית, כמובן, הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל לא בוטלה. הייתה הסכמה ציבורית מקיר לקיר שברגע שאחד מהצדדים במפה הפוליטית יצליח לגבש רוב להקמת ממשלה, זו תושבע ותכהן כדבעי. אלא שהמציאות הייתה חזקה מכל חוק. אזרחי ישראל הצביעו פעם אחר פעם אחר פעם לכנסת שבה לשמאל פחות מ־61 קולות, אותו הדבר לימין, ובאמצע מפלגתו של ואדים ליברמן – בן דודו של אביגדור, שכבר מזמן פרש לעסקים פרטיים – שהמשיכה במסורת הישיבה על הגדר וההטרלה של מדינה שלמה. שני המאפיינים הללו סחפו לא מעט מצביעים ישראלים שפשוט נהנו מהבלגן שנוצר. וכך, זה 17 כנסות רצופות, חיה מדינת ישראל מבחירות לבחירות, שתיים בשנה, כשבינתיים מרחפת ממעל ממשלת המעבר בראשותו של בנימין נתניהו, קשיש בן למעלה מ־82 שמשפטו עדיין נמשך (ביוני 2028 העיד במשפט עד מספר 154 מרשימת עדי התביעה, והחוקרים הבטיחו שבתוך שש־שבע שנים לכל היותר הם מסיימים עם כל 333 העדים, למעט מי מהם שהספיק ללכת לעולמו).
אלא שאז, ב־15 ביולי 2031, קרה דבר שטרף את הקלפים. עמית סגל פתח את מהדורת חדשות ערוץ 20 (אל תשאלו, כסאח בשידור חי עם אמנון אברמוביץ' בפברואר 2027 גלגל כדור שלג שבסופו הפך ערוץ המורשת לשעבר לערוץ הנצפה בישראל) וחשף סקר חדש שלראשונה זה למעלה מעשור מנבא 62 מנדטים לגוש הימין־חרדים. בשבוע שלאחר פרסום הסקר ניסו סוציולוגים ופרשנים פוליטיים להרגיע את הציבור. "זהו סקר אחד, שקשה מאוד להסיק ממנו משהו גורף", הם אמרו. "טווח טעות הדגימה לא מספיק משכנע", טענו. אך עוד ועוד סקרים שצצו בימים ובשבועות הבאים איששו את התחזית: הימין עומד להשיג רוב בכנסת. ממשלת ימין עומדת לקום אחרי בחירות 2031 מועד ב'.
אחרי כל כך הרבה שנים של דמוקרטיה אלקטורקלפית, המערכת הפוליטית והציבורית נקלעה לתזזית שלא מעט חרדה בצידה. מוסדות הממשלה פורקו כולם מזמן, חדרים בכנסת כבר הושכרו והפכו למתחם we-work מצליח, ואיש בפקידות הבכירה והמקצועית כבר לא זכר כיצד מתנהלת ישיבת ממשלה. מבוגרים נזכרו בתקופה שבה שלטו בישראל ממשלות מתפקדות, ובכלל לא היו בטוחים שהם מעוניינים לחזור לאותה השיטה.
ביום הבחירות המתח היה בעיצומו. הסקרים ערב ההצבעה נתנו לגוש הימין רוב מוצק של 64 מנדטים, שפרשנים נימקו בשלל הסברים שאף אחד מהם לא היה מספק, אבל התמונה הלכה והתבררה: מדינת ישראל עומדת לחזור לדמוקרטיה פרלמנטרית עם ממשלה נבחרת. תוצאות הבחירות היכו את כולם בהלם. לא רק שהימין גיבש רוב, אלא אף הגדיל אותו מהסקרים וניצב על 67 מנדטים. ממשלת ימין הוקמה, והעולם עצר את נשמתו – האם ישראל תצליח לשרוד את הטלטלה הפוליטית?
לרווחת כולם, הכול הסתדר בסופו של דבר. שבוע בלבד לאחר הקמת הממשלה, פורסמו שתי ידיעות בעיתונים. האחת סיפרה על עבודות צביעה של מעבר חצייה בשלומי שהתקיימו ביום שישי וגלשו עשרים דקות לתוך השבת, והשנייה על "חזרתו של נאום בר־אילן" – אותו נאום מפורסם מ־2009 שבו דיבר נתניהו על מדינה פלסטינית. לא עזרו ההסברים שלפי שעון חיפה העבודות נפסקו ממש עם תום 18 הדקות המותרות אחרי כניסת השבת, ושאחד מעוזרי ראש הממשלה בסך הכול נשמע לוחש על אוזנו של נתניהו: "חזרת על הנאום שאתה אמור לתת בבר־אילן בכנס החלפת הרקטור?". המפלגה החרדית־אשכנזית וסיעת הימין פרשו בקול רעש גדול מהקואליציה ופירקו את הממשלה. אנחת רווחה קולקטיבית השתררה ברחבי המדינה, וסוף־סוף התאפשר לפתוח במערכת הבחירות לכנסת ה־37, שייערכו כרגיל ביום שלישי הראשון של מארס 2032.
