לקרוא ולא להאמין. התיאטרון הלאומי "הבימה" כמרקחה. כולם נגד כולם. החובות נערמים, משרדי הממשלה נגד ההנהלה ולהיפך, הלנות שכר הפכו עניין של קבע, מינוי נאמנים זמניים במקום ההנהלה – ואין מוצא באופק. המשבר הגיע לשיאו אמנם בחודשים האחרונים, אך האמת המרה היא שעשרות שנים כבר מדובר בארגון תחת משבר שפיתח לעצמו נורמות התנהלות בעייתיות בלשון המעטה. ארגון שבו העובדים וההנהלה הפכו אויבים אין לו עתיד. ארגון שבו הלנת שכר היא כלי נשק נגד הממשלה – כפי שעולה מפרסומים שונים – הוא ארגון בעל די.אן.איי פגום. טוב כבר לא ייצא מארגון כזה.
השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן? על אף ההתנהלות הבעייתית, הבימה שהוקם עוד בשנת 1917 ברוסיה מילא היטב את הטייטל של התיאטרון הלאומי משך עשרות שנים. הוא הפך למוסד תרבותי מוביל עם אולמות מלאים והישגים תרבותיים חשובים. מבנה הבימה הוא כמובן מוסד בפני עצמו ולפני כעשור אף שופץ בעלות של כ-100 מיליון שקלים – במימון עיריית תל אביב ומשרד התרבות.
הבעיה היא שמתחת לפני השטח התיאטרון הלאומי לא מצליח להתנהל כשורה. מדובר אמנם בחוב עתיק יומין של עשרות מיליוני שקלים שהוא לכאורה המקור להתנהלות המשברית של הבימה – אך בצד זאת יש לתהות כיצד במשך עשרות שנים לא הצליחה הנהלת התיאטרון להתמודד עם הגירעון התקציבי. השאלה היא מה עושים מכאן?
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את קריסתו של התיאטרון הלאומי. רצוי גם לא להמתין עד לקריסה הסופית. לכן מינוי נאמנים זמניים הוא צעד בכיוון הנכון. בהחלטתו מנובמבר על מינוי נאמנים לניהול "הבימה" כתב השופט איתן אורנשטיין כי "אין ספק שנדרש פתרון מערכתי להסדרת חובות התיאטרון, ואין במתן סיוע נקודתי כדי להוות פתרון כולל". כבוד השופט צודק כמובן. אבל מדינת ישראל אינה יכולה להסתפק בהתגייסות להסדרת החובות – היא צריכה להוביל מהלך לבנייתו מחדש עם אסטרטגיה חדשה ומתאימה לתקופה.
הדי.אן.איי של הבימה אמנם פגום בפן הניהולי, אך בפן התרבותי מדובר בתיאטרון ותיק שזכה לאורך השנים להכרה והוקרה בארץ ובעולם. מה שצריך להתבצע כעת הוא ניתוח יסודי ומעמיק של קפסולת המותג ומתוכה להצמיח מחדש את התיאטרון הלאומי באוריינטציה ניהולית ותוכנית ההולמת את התקופה.
ההצגות של הבימה ימשיכו כמובן להיות במוקד העשייה, אבל מומלץ לא להיבהל מפנייה במקביל גם למחוזות אחרים של קידמה וטכנולוגיה. אנחנו חיים בעידן של פריצות דרך בכל תחום. התיאטרון הלאומי של מדינת ישראל יכול בהחלט לבנות עצמו כבר עכשיו דרך היכולת להנגיש את תכניו לקהל הרחב דרך מגוון ערוצים ואמצעים – החל מאמצעים הנפוצים כיום ועד האופציה להצגות הולוגרמה ופיתוחים חדשים המתאימים לתחום.
"הבימה על ענן", שם זמני, יוליד רווח כפול לכולם: התיאטרון עצמו ימציא עצמו מחדש ולא פחות חשוב – תכניו יונגשו גם לדור הצעיר, שלמרבה הצער יפקוד פחות ופחות את אולמות התיאטרון בעשורים הבאים.
הכותב הוא מומחה לשיווק ואסטרטגיה
