בשבוע שעבר לפני 73 שנה, נוסד ארגון יוניסף, "קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים". מטרת הקרן לדאוג לרווחת הילדים ברחבי העולם, ובכלל זה לחינוכם, לביטחונם ולתזונתם. "לודוויג רייכמן, רופא יהודי פולני, מקים ארגון יוניסף העולמי, ראה את מצבם הקשה של הילדים לאחר השואה, והבין שיש צורך בארגון חירום מיוחד למען ילדים", מספר אתר הארגון. "וכך, בשנת 1946 קם הארגון העולמי, טיפל בניצולי השואה והעלה אותם לישראל, ומאז דואג לרווחתם של כל ילדי העולם. אנו מגנים על הילדים הפגיעים ביותר בעולם, אלה החשופים לאתגרים הקשים ביותר שיש בעולם – מלחמות, אסונות, רעידות אדמה, בצורת ועוד".
הרבה השתנה מאז. הארגון שהוקם בידי יהודי ופעל להעלות יהודים ארצה פועל כיום נגד ישראל. יתרה מזו; הארגון שהוקם לטובת ילדים פועל לעיתים נגד ילדים. התוודעתי לנושא כשהפקתי סרטון בנושא בארגון "שורת הדין", שהגיש ליוניסף דו"ח על פעילות חמאס נגד ילדים, ויוניסף בחרו להתעלם ממנו.
אני מאמינה באמת ובתמים שיוניסף הוקם כדי להיטיב עם העולם, עם ילדים חסרי ישע. ילדים זקוקים להגנה שלנו, המבוגרים. כשזה לא קורה – צריך מבוגר אחראי. אבל מה קורה כשהמבוגר האחראי מועל בתפקידו? לפי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, כל הילדים זכאים לחיות "באווירה של אושר, הבנה ואהבה, ברוח השלום, הכבוד, הסובלנות, החופש, השוויון והסולידריות". יוניסף הוסיף לכך כוכבית קטנה: כל הילדים פרט לילדי עוטף עזה, וילדי עזה עצמה.
בדו"חות זכויות האדם של האו"ם ישראל מככבת כאשמה העיקרית במצב ההומניטרי ברצועת עזה, וחמאס, שפוצע נפשית וגופנית ילדים משני עברי הגבול, כלל אינו מופיע. הרי חמאס הוא ששולח ילדים מרצועת עזה לגבול, אחרי שאימן אותם וחימש אותם. הוא ששולח אותם לקו החזית על הגדר, שבוע אחרי שבוע, להיפצע בעימותים עם חיילי צה"ל. לפעמים הילדים האלה גם נהרגים בעימותים השבועיים על הגדר.
אני רוצה להגיד משהו חמור מאוד, שאני מקווה מאוד שהוא לא נכון: יש לי תחושה שחמאס רוצה בהרג הילדים האלה. יש לי תחושה שחיי הילדים בעזה לא חשובים לו, או חשובים לו פחות מה"נקודות" שהוא צובר בדעת הקהל העולמית בעקבות מותם. כי בכל פעם שילד עזתי נהרג מאש חיילי צה"ל, העולם מאשים את ישראל. דעת הקהל העולמית לא טורחת לעשות "זום אאוט", להרחיב את התמונה שתופסת העדשה, ולראות שהילדים האלה הם חיילי משחק בידי חמאס.
וכל זאת בלי להזכיר כלל את הסבל היומיומי של ילדי עוטף עזה בפרט והדרום בכלל. זה עינוי מתמשך. זה לא אנושי. ההשלכות הנפשיות של ילדות תחת איום קיומי מתמיד הן חמורות ועמוקות. אלו ילדים שחמאס גזל מהם את ילדותם, ואין על כך כפרה.
ואיפה יוניסף? איפה המבוגר האחראי של העולם, שיודע בדיוק מה קורה בעזה וסביבותיה? ואיך ייתכן שבכל דו"חותיו ישראל היא האשמה היחידה במצב? מי שכותב דו"חות כאלה לוקה בעיוורון מכוון, פוליטי, מגמתי. מילא שישראל מואשמת בכל דו"ח כזה. מילא שחמאס יוצא נקי כטפלון. אבל מה עם הילדים? העובדה שיוניסף משוחד פוליטית פוגעת לא רק בתדמיתה של ישראל בעולם, אלא קודם כול ברווחתם הנפשית ובחייהם של הילדים באזור.
לארגון כזה, שנוסד כדי להגן על ילדים אבל נותן לשיקולים פוליטיים זרים למנוע ממנו לעשות את עבודתו, אין זכות קיום. זה הזמן להודות לו על 73 שנות פעילות, שחלקן היו מבורכות מאוד, ולהיפרד ממנו. במקומו יש להקים ארגון אחר, חדש ונקי מפוליטיקה, שבאמת ישמור על ילדי כל העולם וידאג לחינוכם, לבריאותם, להזנתם ולהגנתם, כמו שמגיע להם.
