שלושה חודשים חלפו מאז הבחירות לכנסת ה-22. שלושה חודשים שבהם היה ברור לכל מי שעיניו בראשו שמדינת ישראל תיקלע בסבירות גבוהה למערכת בחירות נוספת בתוך זמן קצר. למרות זאת נדמה כאילו ההחלטה בשבוע שעבר על פיזור הכנסת תפסה את מפלגות הציונות הדתית בהלם מוחלט. אחרת קשה להבין את הכאוס ששולט בכיפה, ואת תחושת ההתפוררות הכללית שמשודרת לציבור מאז סוף השבוע שעבר.
מה לעזאזל עשיתם שלושה חודשים? על מה בזבזתם את הזמן? האם לא היה ברור לכם מה יקרה ביום שתפוזר הכנסת? האם לא היה ברור לכם שהסיכויים לפיזור הכנסת הם גבוהים וחייבים להיערך מראש לסיטואציה, גם אם "על אש קטנה"?
כרגע זה נראה שהציונות הדתית הפוליטית קופצת ראש לבריכה ריקה. מבנט ועד בן גביר כולם מתנהלים כאילו יש להם בכובע הוירטואלי שפן פלאים שימנע את התרסקותם. אבל לצופה מן הצד זה נראה כמו התאבדות פוליטית קולקטיבית.
נתחיל מנפתלי בנט, סתם בגלל הקמפיין שבו הוא יצא הבוקר, קמפיין שלכאורה מופנה למצביעי כחול לבן וליברמן. קודם כל – תפטר את הקמפיינר. מה הקשר בין הקמפיין לבין קהל היעד? האם באמת נראה לך שמה שהביא את מצביעי הימין הרך לכחול לבן ולליברמן אלו הכרזות ביטחוניות מיליטנטיות? מפלגת הימין החדש נראית ברגע זה כמו מכונית שיצאה לדרכה במהירות של מ-180 קמ"ש ודוהרת לעבר קיר אחוז החסימה. ההתנפצות נראית בלתי נמנעת, וההכרזות המרשימות על ריצה נפרדת יקשו על כל ניסיון חבירה בהמשך, שאולי יוכל למנוע את ההתרסקות.
עו"ד איתמר בן גביר דווקא התחיל טוב, והסביר שהוא מעוניין בריצה משותפת ורוצה לשבת למו"מ. אז מה זו ההכרזה הזו על כוונה להתמודד על הנהגת הציונות הדתית בפריימריז פתוחים. אתה רוצה לחבור לציונות הדתית או שאתה רוצה לרסק את הציונות הדתית? הרי ברור לכל מי שנותרה טיפת אינטליגנציה בקודקודו שהצבת איש מפלגת עוצמה יהודית בראש זה סופה של מפלגת הציונות הדתית. אז בשביל מה?
זו אגב, השאלה גם על יוזמי הפריימריז הפתוחים. פריימריז, כעיקרון, זה רעיון טוב. אבל פריימריז פתוחים בנקודת הזמן הנוכחית עלולים לייצר אסונות. האם אנחנו באמת מסוגלים לצאת עכשיו, בסיטואציה שנוצרה, לפריימריז שבאמת ייצרו דחיפה קדימה? פריימריז זו הרי לא מילת קסם. לא כל מה שעבד טוב ב-2013 יעבוד אותו דבר ב-2019. אין בפריימריז אבקת קסמים שתהפוך גוף פוליטי שבור ורצוץ לתקווה חדשה ומסעירה. אז במקום לנסות להלך אימים על נבחרי הציבור, אולי כדאי להתמקד בבניית פורמט שיעבוד.
איילת שקד. מה לעזאזל את רוצה? באיזו מפלגה את מתכוונת להתמודד, ועל איזה תפקיד? ההססנות והזהירות שהיו אולי קצת חינניות בסיבוב הקודם מתחילות להיראות פתטיות בסיבוב הנוכחי. אם בסוף את מתכוונת להתמודד בימין החדש, אז הזמן להודיע על זה היה אתמול, ואם לא אתמול אז היום. לא מחר. אם יש לך מחשבות אחרות, אז כדאי שנדע עליהן מהר ככל הניתן. ככה לא נראית מנהיגות.
שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. מה בעצם המטרה שלך? זה לא ברור גם לתומכים הכי גדולים שלך. האם אתה מעוניין בפריימריס? האם שוב באיחוד רשימות? מסך העשן, שנועד אולי להקל על המשא ומתן, מקשה על הציבור. אתה המבוגר האחראי, תתעשת ותדבר אתנו ברור.
ואחרון חביב, שר החינוך הרב רפי פרץ. כמות הספינים שיוצאת ממפלגת הבית היהודי ביממה אחת מספיקה לארבע מפלגות לשבוע שלם. מה שהולך אצלך במפלגה הוא פשוט הזיה. בלילה הולכים לפגישה אצל הרב דרוקמן, בבוקר פותחים עם ספין חדש כאילו הפגישה לא הייתה. באמצע מחתימים על עצומות ושולחים מכתבים, ואף אחד לא מבין לאן בעצם הספינה הזו שטה. אם זה לא היינו בוכים היינו מתפוצצים מצחוק, הבעיה היא שהבדיחה הזו היא על חשבוננו, האנשים שראו בבית היהודי בית פוליטי במשך שנים ורוצים לראות בו בית גם בהמשך. ככה לא נראית מנהיגות, ככה לא נראית התנהלות. ככה נראה קרקס שיביא את המפלגה אל סופה. אם אתה, הרב רפי פרץ, תביא את התנועה הדתית לאומית אל סופה הפוליטי, זה יהיה מעשה בלתי נסלח. אם המשימה הזו גדולה עליך, זו לא בושה לשחרר. אבל תעשה את זה היום, אל תרסק את כולנו יחד אתך.
