מי שמכיר את 'אורן ירושלים', יודע כי מדובר בעץ בעל איכויות גבוהות במיוחד השייך למשפחת הארזים. סגולות האורן מוזכרות לראשונה בישעיהו מד, יד-טו: 'נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל. וְהָיָה לְאָדָם, לְבָעֵר'. הודות למחטיו המכילות שרף המאיץ התעבותם של ענני גשם, וגזעו וענפיו הטובים לבעירה, נבחר האורן לעץ הייעור העיקרי בישראל. ועם זאת, מחטי העץ הנושרות בהמוניהן על הקרקע, יוצרות שכבה החוסמת ומונעת את נביטתם והתפתחותם של צמחים אחרים הגדלים מתחת לעץ. מחטים אלה, בעודן ירוקות, מכילות תרכובות כימיות התורמות אף הן לעיכוב נביטתם של צמחים אחרים בסביבה. רק כאשר המחטים הנושרות מתייבשות, החיידקים שבקרקע מצליחים לפרק את התרכובות הכימיות שבתוכן. כך, השפעת המחטים נחלשת ומתאפשרת התפתחותה של צמחיה מגוונת ועשירה מתחת לעץ.
אורן ירושלים, עץ רם ומרשים שצילו משתרע על טווחים נרחבים, עשוי לשמש מטאפורה למנהיג גדול המקפיד להטיל את צילו הכבד על סביבתו הקרובה, להשיר מחטיו הפוליטיים על יריביו, ולחסום ולבלום את פוטנציאל הנביטה והצמיחה של מנהיגים אחרים לצידו או מתחתיו. העובדה שהעם והמדינה ישלמו בעתיד את מחיר העדרה של הנהגה מנוסה היא שיקול זניח מבחינתו.
מי שצופה בימים אלה בסדרה החשובה של עמית סגל 'ימי בנימין' העוסקת בשאלת המיליון דולר, האם נתניהו אידיאולוג או אופורטוניסט, ניצב מולה במבוכה משהו… מחד, התנגדותו הגורפת של נתניהו להסכמי אוסלו, ומאידך, תמיכתו בתוכנית ההתנתקות, חתימתו על הסכמי וואי, הכרתו במדינה פלשתינית מפורזת בנאום בר אילן, והקפאת הבניה ביו"ש. כל אלה מעוררים תהיה אמיתית באשר למניעיו, אופורטוניסטיים או אידיאולוגיים? מיהו נתניהו האמיתי?
נתניהו מצידו, פיצה על טעויות אלה בכושר בלימה מתמשך ומרשים ללחצים שהפעיל עליו נשיא המעצמה הגדולה בעולם. בסיוע משמעותי של מנהיגי ימין צעירים כמו נפתלי בנט ואיילת שקד, הוביל שינוי טרנספורמטיבי בתודעה הציבורית כלפי הרעיון כחסר הגיון וחסר היתכנות, ובלם בהצלחה את רעיון הקמתה של המדינה הפלשתינית. כבר למעלה מעשור שרוב החברה הישראלית לא מאמינה שפתרון המדינה הפלשתינית אפשרי או רצוי. לפחות לא בעתיד הנראה לעין. תמורה זו בדעת הקהל תיזקף לעד לזכות כושר הבלימה של נתניהו שעבר לנהל את הסכסוך.
ואולם כושר בלימה משובח זה פעל את פעולתו גם על תהליכי נביטתם של מנהיגי דור ההמשך לצידו ומתחתיו בתוך הליכוד ובמפלגות הלוויין של הציונות הדתית. נראה שהגיעה העת להודות על האמת- מנהיגותו המוקדמת והמאוחרת של נתניהו עומדת בסימן מחטי האורן הירושלמי.
אחת התובנות הבולטות העולות מסרטו החשוב של עמית סגל, 'ימי בנימין' כואבת ודוקרת כמו מחטי האורן, חושפת את יחסו האופורטוניסטי של נתניהו ל'שותפיו הטבעיים' החרדים. אך עד כמה שהאמת כואבת, צריך להודות שבעתות מצוקה הישרדותית קיצונית כבשנה החולפת, מחטיו הפוליטיים של נתניהו נחתו בעיקר על ראשיהן של מפלגות הציונות הדתית. נתניהו לא היסס להנחות את מצביעי הבית היהודי והימין החדש לנדוד לליכוד. נתניהו ערער בשיטתיות את שיווי המשקל בין מפלגות הציונות הדתית, פגע בכושר החיזוי של הישגיהן האלקטוראליים, החליש את מעמדן, והגחיך אותן בעיני הציבור. לבסוף, גם זלזל בהן ודחוק אותן לסוף התור במו"מ הקואליציוניים. נתניהו גם גורם להגברת שיעור הנדידה של מצביעי ימין מובהקים ל'כחול-לבן' מתוך התנגדות לברית פוליטית בין הציונות הדתית לבין נתניהו.
על אף התפקיד המרכזי שנתניהו מילא בהחלשתן של מפלגות הציונות הדתית, נשמעים לאחרונה קולות ביקורת נוקבים כי הציונות הדתית במשבר קיומי וכי לציבור הדתי לאומי אין עוד ענין במפלגה מגזרית שתייצג אותו בזירה הפוליטית. קולות אלה סוברים כי מפלגות הציונות הדתית מיצו עצמן והגיעו לסוף דרכן.
העובדה שראשי הימין החדש לא הגשימו את הציפיות לתנובה גדולה של מנדטים, הוליכה קולות אלה למסקנה כי אין עוד צורך במפלגות מימין לליכוד. אלא שמסקנה זו מתעלמת מהיחלשותו הפוליטית הצפויה של נתניהו ושל מחטיו הפוליטיים. אני מבקשת להניח כאן כי אבדן משקלן של מפלגות הציונות הדתית היה ונותר זמני, תחת עול המחטים הפוליטיים של נתניהו. הזירה הפוליטית והציבורית בישראל נמצאת במציאות זמנית של מצב היפנוטי, מתנהגת ומגיבה לאיש אחד שמפעיל אותה, ולא מתוך שיקולים אידיאולוגיים. ראוי, שהציונות הדתית תמשיך להאמין בדרכה, ותמתין עם מסקנות נמהרות המספידות את כוח השפעתה הפוליטית. כפי שנאמר ברישא, משעה שהמחטים מתחילים להתייבש, השמש שבה לזרוח על נבטי המנהיגים הבאים, והדרך סלולה לצמיחתם. גם אם ציבור מצביעי הציונות הדתית לגווניה לא ישוב, מיד, ברובו, להביע מחדש את אמונו במפלגותיו, עליהן לעשות הכל לשמר את מינימום כוחן האלקטוראלי ולהיערך לעתיד. שכן רק שיתוף פעולה בין המגדלור הרוחני של הבית היהודי והספינה של הימין החדש יוביל את ממשלות ישראל למעבר ממדיניות של בלימה למדיניות של הכרעה וסיפוח.
