פנים רבות לאלימות. לפעמים היא בוטה וישירה, לפעמים היא לובשת מסכה של מוסר וצדק. כן, כמה צדק. אלימות סתימת הפיות היא אחת מאלה. כשרוממות הצדק בגרונם, הטוענים לכתר הפלורליזם והסבלנות סותמים את הפה לציבורים שלמים.
השבוע הודיעה "קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי" על פרישה ממיזם הקולנוע האזורי ביהודה ושומרון. בפייסבוק הסתפקה הקרן בהודעה יבשושית, ולעיתון 'הארץ' פירטה המנכ"לית זיו נווה את שלל נימוקיה להתקפלות ולכניעה. בין היתר אמרה: "קרן גשר – שכל מהותה יצירת דיאלוג באמצעות המסך – מצאה את עצמה במרכזו של שיח מתלהם, המצוי בקוטבה של המטרה שלשמה פועלת הקרן, ובמקום להיות במקום של חיבור היא עומדת בלב ליבה של הפלוגתא".
הבנתם? גשרים מנייר בונים שם בקרן גשר. גשרים שקורסים מכל נביחה ואיום של סותמי הפיות. מה שזיו נווה בעצם אומרת, והיא הפנים של קרן גשר היום, הוא שכאשר יש מחלוקת לא בונים גשר אלא מתקפלים. וכך, קרן גשר, "שכל מהותה יצירת דיאלוג", קיפלה את דגליה ואת הדיאלוג לאור ביקורת ואיומי חרם. בכך נתנה הקרן גט כריתות לתושבי יהודה ושומרון. היא מוחקת אותם, מזלזלת בהם, סותמת להם את הפה. אחר כך היא תבוא עם דגלי הדיאלוג, החיבור וסגירת הפערים, אבל תזכרו בבקשה שכשהיה קצת קשה – היא מחקה אתכם.
"מצאנו את עצמנו במרכזו של שיח מתלהם", מלינה המנכ"לית. והרי התפקיד שלכם הוא לחשוף את אותו שיח מתלהם ומדיר ולהילחם בו, לא? לבנות את הגשרים, להביא את הקולות המודחקים והמושתקים, לעודד יצירה אחרת, מעניינת, מערערת על מוסכמות, כזו שמביאה את הסיפור האנושי ואת המורכבויות.
הגנה בררנית
זה סיפור על יוזמה ממשלתית יפה, בהובלת שרת התרבות מירי רגב, שביקשה לעשות רפורמה בקולנוע הישראלי השבע ולהביא קולות אחרים שלא קיבלו את הבמה עד כה. היא הקימה קרנות אזוריות ליצירה מקומית, ביניהן קרן גליל וקרן יהודה ושומרון, ותקצבה אותן בכמה מיליוני שקלים בשנה. רק כדי לסבר את האוזן – התקציב הממשלתי לכל קרנות הקולנוע בארץ הוא כ־100 מיליון שקלים, קרן יו"ש תוקצבה רק בכ־4 מיליון. כסף קטן, אבל משמעותי לאזור שהיה כמעט צחיח מיצירות קולנועיות בעבר. קרן גשר בחרה ונבחרה ללוות את הקרן הצעירה בשומרון. יותר ממאה יצירות ומיזמים נענו לקול הקורא של המיזם היפה. אסתר אלוש, מנכ"לית המיזם בשומרון, מתרגשת מכל אחד מהם כאילו הוא ילד חדש שנולד. היא יודעת שעושים פה משהו חשוב שלא היה קודם לכן.
המנכ"לית זיו נווה מתהדרת בהגנה על היוצרים. ומה עם היוצרים ביהודה ושומרון? מדוע לא נלחמת את מלחמתם? מדוע בחרתם בכניעה ולא בהגנה על הצד המושתק?
וזה סיפור קלאסי של חרם והשתקה. יוצרים ואיגודים, וגם קרנות אחרות, יצאו בשצף נגד קרן גשר, כי העזה לגעת ביו"ש לא מהזווית ה"נכונה". אחד הקולניים שבהם היה חגי לוי, יוצר סדרת "הנערים", שכינה את המיזם "על סף הגזעני או מעבר לו, מיזם שבפועל הופך את הכיבוש לסיפוח". אז לוי החליט להחרים את קרן גשר, את כל ההפקות והפרויקטים, כי היא עוסקת גם ביו"ש באופן שהוא לא מסכים איתו. הוא גם קרא לכל עמיתיו שמשתפים פעולה עם קרן גשר, לשקול שנית את צעדיהם. "אני לא רואה איך אדם עם תפיסת דמוקרטיה בסיסית… יכול לשתף פעולה בדרך כלשהי עם קרן גשר, כל זמן שהיא שותפה למיזם קולנוע שומרון". אמנם הוא לא השתמש בשורש חר"ם, אך ללא ספק זו קריאה להחרים את קרן גשר. האדם שיצר את "הנערים", סדרה פוגענית ומעוותת, שֶירה חץ לליבן של משפחות נפגעות טרור, משפחות שלושת הנערים, מטיף על מוסריות. אין לי באמת רצון לשיח עם חגי לוי, הוא בכלל לא העניין כאן. העניין הוא קרן גשר וההנהלה שלה, שנכנעו לבריונות מבית היוצר של לוי וחבריו.
ככל הנראה היו עוד גורמים, גם בינלאומיים, שאיימו על קרן גשר בחרם ובהסרת תמיכתם מכל מיזמיה. "המאבק בהחלטת הקרן החל לאיים בגרימת נזק לאותם יוצרות ויוצרים שנתמכו על ידי הקרן בעבר ובהווה", אמרה המנכ"לית נווה, והוסיפה את החשש שהיוצרים שתחת כנפיה יהיו חשופים לחרמות. היא ניסתה לצייר את הכניעה כלקיחת אחריות, בגלל "הרצון להגן על יוצרות ויוצרים, שהסיוע שהם מקבלים הוא קריטי בעבורם".
זה מה שהיא מתהדרת בו: הגנה על היוצרים. ומה עם היוצרים ביהודה ושומרון? הם לא יוצרים? מדוע לא נלחמת את מלחמתם? מדוע בחרתם בקרן גשר בכניעה ולא בהגנה על הצד המושתק? מדוע בחרתם לסתום פיות במקום לאפשר "קולנוע רב־תרבותי" כפי שאתם מתיימרים לעשות? ואיפה ההנהלה הציבורית של הקרן? אנשים מכובדים כמו ד"ר דניאל טרופר, אילן גאל־דור ועוד רבים וטובים נאלמו דום.
ואיפה כל איגודי היוצרים? איפה "הפורום הדוקומנטרי בישראל"? איפה "איגוד הבמאיות והבמאים"? "איגוד התסריטאים"? קשר שתיקה מכוער בין כולם. פתאום נעלם לו חופש היצירה, נעלם הפלורליזם, נעלם חופש הביטוי וחופש המימון. כולם קפצו להגן על הסרט שמתעד את לאה צמל, עורכת הדין שמייצגת מחבלים, כולם קפצו כשראש הממשלה גינה את הסדרה "הנערים", הם קופצים על כל שטות. אבל על חרם מהותי על יצירה ועל אזרחי המדינה? גורנישט. צביעות מהולה בפחד שבפועל מסייעת לסתימת הפיות. ואין צדיק בסדום.
מקרן גשר לא נמסרה תגובה עד לירידת הגיליון לדפוס.
רדיו גל־גל
מעניין לעניין. משהו טוב קורה במוזיקה הישראלית. חיבורים מדהימים בין אנשים, סגנונות ומגזרים. פשטות וצניעות. ישי ריבו, אמיר דדון, עומר אדם, נתן גושן, אהרן ויונתן רזאל ורבים אחרים מופיעים יחד, מפרגנים זה לזה, ומחממים לבבות של מיליוני ישראלים.
לא השיר הוא שמפריע לגל אוחובסקי, זו התופעה והשגשוג של החבר'ה האלה. מי שרואה בזה ויכוח פוליטי או דתי – כנראה המוח שלו כבר שטוף מזמן
השבוע ביקר גל אוחובסקי את השיר החדש של ישי ריבו ונתן גושן, 'נחכה לך', וכינה אותו "שיר ההדתה האולטימטיבי". לא השיר הוא שמפריע לו, זו התופעה, השגשוג וההצלחה של החבר'ה האלה. "אני לא מעוניין לשמוע תפילות ברדיו שלי, בשביל זה יש תחנות לאנשים מאמינים", הוא כתב. כי כידוע, הרדיו הוא שלו, אלא מה. מיהרתי לשמוע באיזה שיר מדובר (מומלץ), ועכשיו אני רוצה לתת לאוחובסקי חיבוק וירטואלי של רחמים. מי שמצליח לראות בתופעה המדהימה הזו עוד ויכוח פוליטי או דתי, עוד מחלוקות ושיסוי – כנראה המוח שלו כבר שטוף מזמן, וכל שנותר הוא לרחם עליו.
