האיתותים השבוע מבית הדין הפלילי בהאג הם תולדה של יוזמה ומאמץ פלסטיניים, ושל שמאל קיצוני ישראלי. אצל הפלסטינים זו אסטרטגיה – עוד דרך למאבק בישראל. אצל השמאל הקיצוני זו דרך שצברה תאוצה בשנים האחרונות – הזמנה של לחץ בינלאומי וסיוע לו. עוד הקצנה ועוד אחת. אבל מאחורי הכול יש יד שמאכילה. היד הזו היא אירופה.
אי שם בסוף שנת 2016 עמד מנכ"ל בצלם חגי אלעד על בימת מועצת הביטחון של האו"ם, ונשא נאום מלא תוכחה. את הנאום פתח בהצהרה הבאה: "הדברים שאני עומד לומר לכם לא נועדו לעורר בכם תדהמה. הם כן נועדו להניע אתכם". שימו לב למילה "להניע". כך, מול מדינות שידועות בשמירה על זכויות אדם כמו סין, רוסיה, תוניסיה, אינדונזיה, בוליביה ואחרות – הוא סיפר איך הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון היא בעצם השטן בהתגלמותו. ולא רק שהוא דיבר, הוא גם קרא לנציגי המדינות לפעול: "ישראל עומדת על כך שכל זה חוקי גם על פי החוק הישראלי וגם על פי המשפט הבינלאומי, זה לא… אנחנו זקוקים לעזרתכם", הוא קרא ברגש. "מועצת הביטחון חייבת לפעול".
לישראל יש דרכים רבות להיאבק באי־הצדק המשווע של בית הדין הפלילי בהאג – מדינית, משפטית ועוד. אחת מהן היא לגדוע את היד שמאכילה את פי הנמר, ואת זה מעולם לא ניסינו. אנחנו עסוקים במגננה תמידית והטלת עוד ועוד חסמים משפטיים על כל מ"פ צעיר שנלחם בעזה. לעבור ממגננה להתקפה – את זה לא ניסינו.
קחו את בצלם. הארגון הזה קיבל מענק עצום מממשלת הולנד ומענק נוסף מממשלת שבדיה כדי לקעקע את האפיק המשפטי ולהוכיח שבג"ץ בעצם מתרשל בתפקידו ופוגע בזכויות אדם של פלסטינים (ולכן צריך התערבות משפטית חיצונית). זה אחד מתנאי הסף כדי להגיע לתביעה בהאג, בבצלם יודעים את זה מצוין, ולשם הם כיוונו. אירופה מימנה.
אבל זה הכסף הקטן. הכסף הגדול מאירופה מגיע לארגונים פלסטיניים, כאלה שישבו עם התובעת בבית הדין הפלילי בהאג, כאלה שמגדירים עצמם כארגוני שחרור וזכויות, אבל בעצם קשורים לארגוני טרור כמו החזית העממית. הנה רשימה חלקית, שמציג מכון המחקר NGO Monitor:
ארגון "א־דמיר", ארגון הקשור לחזית העממית. הוא מומן על ידי האיחוד האירופי וממשלת שווייץ במטרה להגיש לבית הדין בהאג דו"חות על הפרת זכויות אדם שביצעה ישראל. "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם", גם הוא קשור לחזית העממית. מומן על ידי גרמניה, אירלנד ושווייץ, בין היתר כדי "להעביר מידע למשרד התובע של ה־ICC" ו"לפעול נגד חסינות ישראלים המפרים זכויות אדם". "אל־מיזאן", הארגון המוביל נגד ישראל בהאג. הוא קיבל מימון נדיב מממשלת הולנד כדי להוביל את התהליך הבינלאומי נגד ישראל. "אל־חאק", עוד ארגון שקשור לחזית העממית. קשור בטבורו גם לארגון 'בצלם', שיצא כמה פעמים להגנתו. מקבל מימון מממשלות איטליה, נורבגיה והאיחוד האירופי. פועל להוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראלים באירופה בטענה ל"פשעי מלחמה".
אתם מבינים מה הולך פה? ממשלות אירופה ממשיכות ביד אחת את הסכם הגרעין הפושע עם איראן, ביד שנייה פועלות בדרכים דיפלומטיות גלויות נגד ישראל והמדיניות ביו"ש, ומאחורי הגב הן מאכילות את כל המערכה הבינלאומית המשפטית נגד ישראל. שותים תה, מחייכים למצלמה, ויורים. ואנחנו פשוט לא עושים כלום.
רוב בכירי תשתית הטרור עובדים או עבדו בארגוני "זכויות" שאירופה מממנת. לא עובדים זוטרים, אלא בכירים בארגונים הללו. בפועל, הם עסקו בתכנון רצח ישראלים
דיברתי עם מנהל מחלקת תקשורת במכון NGO Monitor, איתי ראובני. "משנת 2016 אנחנו מתריעים על זה", הוא אומר בחצי ייאוש, "אנחנו זועקים בכל פורום אפשרי שמי שמובילים את הקמפיין נגד ישראל הם ארגונים במימון אירופי הקשורים לחזית העממית". אנשי המכון פעלו גם מול ממשלות אירופה, בהצלחה אמיתית אבל לא מספיקה, וחסרה רק ממשלת ישראל: "ממשלת ישראל צריכה להתחיל להתייחס לנושא הזה ברצינות ברמה הביטחונית והדיפלומטית ולדרוש מהאירופים להפסיק את המימון".
אילוץ לא יגונה
זה לא נגמר בבית הדין הפלילי בהאג, אלא מגיע גם למימון פעילי טרור ורצח נערות בדמי ימיהן. אני כותבת את המילים האלה ופרצופה המחייך ומלא הטוב של רנה שנרב מופיע מול עיניי. הכסף האירופי האכיל את רוצחיה.
בשבוע שעבר דווח כי שב"כ חשף את תשתית הטרור שרצחה אותה. הם עשו את זה באופן קר ומתוכנן, תוך שהם עוקבים אחר המשפחה במצלמה ואז לוחצים על הכפתור. הם ידעו שהם רוצחים נערה.
רוב בכירי תשתית הטרור עובדים או עבדו גם בארגוני "זכויות" הממומנים על ידי אירופה. לא עובדים זוטרים, אלא מהבכירים בארגונים הללו. בפועל, הם עסקו בתכנון רצח יהודים. האיש שהפעיל את המטען הוא בכיר בארגון כזה, מממן הפיגוע הוא בכיר בארגון אחר, אחראי גיוס הפעילים של התשתית ניהל עד לא מזמן מרכז למחקר ופיתוח. הכול במימון ממשלתי של אירופה. לא אלאה אתכם בשמות, אפנה זרקור רק לאחת: ח'אלדה ג'ראר. היא, לפי השב"כ, אחראית לפעילות החזית העממית ביהודה ושומרון. עד שנת 2017 היא הייתה סגנית יו"ר ארגון א־דמיר. ארגון זכויות, אלא מה. היא נעצרה כמה פעמים על ידי כוחות הביטחון והושמה במעצר מנהלי. הלוחמים הגדולים לשחרורה היו עיתון הארץ, ח"כ איימן עודה וחברים נוספים מהרשימה המשותפת, זהבה גלאון, הקרן החדשה לישראל ועוד. לוחמים למען זכויות אדם, אלא מה.
והיא אכן שוחררה ממעצר מנהלי, היישר לזרועות הפתוחות של מה שככל הנראה עשתה קודם: טרור. היא שוחררה בתחילת 2019, רנה שנרב נרצחה באוגוסט 2019, וכעת ג'ראר נעצרה שוב, כחלק מאותה תשתית טרור. אכן, מעצר מנהלי אינו פתרון קבע, בטח שלא כלי אידיאלי, אבל לפעמים הוא אילוץ כדי להציל חיי אדם. מי יודע מה היה קורה אילולא שוחררה המחבלת ממעצר?
עולם כמנהגו
מדינה מתוקנת הייתה הופכת את השולחן. בתקשורת מתוקנת, היו עושים על זה תחקירים אינסוף, במקום על החמגשיות של שרה נתניהו. בכנסת מתוקנת היו מזמינים את שגרירי אירופה לוועדות לדיוני חירום על המעורבות החצופה הזו. בממשלה מתוקנת היו מזמינים את השגרירים לנזיפה, או לבירור. במדינה מתוקנת זה היה בכלל נושא לדיון. כיום, בישראל, זה לא. ואנחנו אוכלים את פרי הבאושים. 
