ארבע הערות פוליטיות לפתיחת השבוע החדש:
1) אולי מספיק עם הספין שלפיו מה שמפריד בין הימין ובין ממשלת 61 זה הכנסת "עוצמה יהודית" לאיזו שהיא רשימה? אפשר לדון רבות על הסוגיה של שילוב 'עוצמה' ובאיזו רשימה, אבל בלי ספינים.
נקודת הייחוס הפשוטה היא הרי בחירות ספטמבר שבהן קיבלה עוצמה יהודית למעלה מ-80 אלף קולות, אך בניגוד לטענות לא הייתה אפילו קרובה לאחוז החסימה. לצורך הדיון אפשר לעשות תרגיל מתמטי פשוט, ולבדוק מה היה קורה לו הקולות הללו היו מצורפים לאחת מרשימות גוש הימין.
התוצאה פשוטה. לא משנה לאיזו רשימה מרשימות הימין נצרף את הקולות של "עוצמה יהודית" כך שלא ילכו "לפח", בכל מקרה גוש הימין היה גדל במנדט אחד בלבד. לא קרוב אפילו לממשלת 61. אז די לספינים, ובואו נתחיל לדבר עובדות.
2) אם בבחירות אפריל רשימת "הימין החדש" הייתה עוברת את אחוז החסימה, היא הייתה מקבלת 4 מנדטים ואיחוד מפלגות הימין גם כן 4 מנדטים (כך יוצא החשבון, תבדקו אותי). אם בבחירות ספטמבר הייתה חוברת "עוצמה יהודית" עם כל קולותיה ל"ימינה" הייתה מקבלת ימינה (לכאורה, מאוד לכאורה אפילו) 9 מנדטים.
המסקנה: מימין לליכוד יש בין 8 ל-9 מנדטים. מעט מאוד. מספר קולות גבולי שלא יכול להחזיק באחוז החסימה הנוכחי שתי מפלגות. אם תתמודדנה שתי מפלגות מימין לליכוד, הסיכוי שאחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה גבוה מאוד.
אגב, אם בפעם הקודמת זו הייתה הימין החדש שלא עברה, הפעם זו עשויה להיות דווקא היורשת של איחוד מפלגות הימין שלא תעבור. אפקט הזעם על בנט ושקד כבר התפוגג, הקרדיט שממנו נהנה הרב פרץ בהתמודדותו הראשונה עבר פיחות קשה, ואופן החתימה של ההסכם עם "עוצמה" עשוי להרחיק לא מעט ממצביעי "הגרעין הקשה" של המפד"ל.
3) עד ליום שישי שעבר האינטרס הפוליטי של יו"ר האיחוד הלאומי השר סמוטריץ' היה לסגור הסכם איחוד מלא עם הבית היהודי. זאת מתוך תקווה שלמרות הנחיתות בשלב הראשוני של ההסכם, כאשר המפלגות באמת תהפוכנה למפלגה אחת ממש, מעמדו יוכל להתחזק.
ה"תרגיל" שעשו לו פרץ ובן גביר משנה את התמונה, משום שהוא מוריד מעל הפרק איחוד מפלגות בנקודת הזמן הנוכחית. שהרי אין איחוד בלי מנגנון קביעת רשימה מאוחד. במצב כזה גם האינטרס של סמוטריץ' משתנה, וכרגע מה שממקסם עבור סמוטריץ' את התועלת הפוליטית הוא דווקא ישיבה על הגדר.
כאשר יתקרב מועד סגירת הרשימות וכל אחת מהרשימות, הימין החדש מחד ורשימת פרץ-בן גביר מאידך, תבין מה בעצם כוחה האמתי, המחיר שהוא יוכל לדרוש עבור הצטרפותו יעלה. מה שבטוח הוא שסמוטריץ' לא יסכים בשום מקרה לקבל את הסכם פרץ-בן גביר AS-IS. באופן אבסורדי העובדה שההסכם הזה נחתם כך, בלעדיו, דווקא פוגעת בפרץ ובן גביר. כך, במקום שהסכם כזה, או דומה לו, יהיה נקודת הסיום של המו"מ, ההסכם הזה הופך לנקודת הפתיחה למשא ומתן.
4) אבל כאמור, למשחק הכיסאות במפלגות שמימין לליכוד יש מעט מאוד השפעה על שאלת תוצאות הבחירות. כך או כך, הבחירות לכנסת ה-23 צפויות להסתיים באותו קיפאון פוליטי שלא מאפשר הקמת ממשלה.
יש רק אדם אחד שיוכל להוציא את מדינת ישראל מהמשבר. קוראים לו גדעון סער. רק סער, אם יפרוש בנקודת הזמן הנוכחית מהליכוד, יוכל, אולי בעזרתם האדיבה של בנט ושקד, להקים גוף פוליטי שיתמקם בימין הרך, על התפר שבין הליכוד לכחול לבן.
מפלגה לא גדולה בראשות סער, שתיקח קולות גם מהליכוד וגם מכחול לבן, יכולה להיות האלמנט שישנה את המשחק וישבור את התיקו הבין-גושי. מפלגה כזו ממש לא צריכה להודיע על היותה חלק מגוש הימין, בדיוק להיפך. בסופו של דבר היא תוכל להעניק את השלטון רק לגוש הימין, וזה מספיק. לכן קולות האחדות הנשמעים מהליכוד החל מיום שישי בצהריים לא מחזקים את הימין, אלא בדיוק להיפך.
