לפעמים נדמה שבמשרד הכלכלה לא לגמרי מודעים לחוקי הכלכלה, שעל התפתחותה בישראל הם אמונים. אחרת קשה להסביר כיצד במשרד שמטיל מכסי מגן ומקצה מכסות שנועדו לייקר ולהגביל יבוא מתלוננים על יוקרם של מוצרים מיובאים.
בשבוע שעבר ראינו זאת במכתב תלונה שהגיש שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן לרשות התחרות (לשעבר הרשות להגבלים עסקיים). לטענת השר, ענקית הרהיטים השוודית איקאה גובה יותר על הרהיטים הנמכרים בארץ בהשוואה למחירי הרהיטים המקבילים בחנויות הרשת בעולם.
לפי כהן ומשרד הכלכלה, המחירים בארץ גבוהים בכ־32 אחוזים בממוצע, ומתבססים על השוואה שערכו במשרד הכלכלה בין מחירי מערכות סלון, מיטות, פינות אוכל, ארונות ומוצרים נוספים הנמכרים בחנויות איקאה בישראל, ובין מחיריהם בהולנד, באיטליה, באוסטריה, בצרפת, באנגליה, בדנמרק ובאוסטרליה.
אם שר הכלכלה רוצה לדעת מדוע מחירי מוצרים רבים יקרים יותר בארץ בהשוואה לעולם, עליו להתחיל את הבדיקה בתחומי משרדו. המשרד פועל לעודד צריכת כחול־לבן, בין במסעות פרסום יקרים ובין בחסימת יבוא שיתחרה ביצרנים מקומיים. אם בכל זאת ברצונו לצאת לחו"ל ולערוך השוואות, אין צורך בבדיקת מחירה של שידה שוודית באוסטרליה – אך כן כדאי לבדוק כמה עולה באוסטרליה רישוי של משאית, מה המס המוטל על ליטר בנזין, ומהי משכורתו של נהג המשנע סחורה בין הסניפים.
באותה הזדמנות כדאי שיבדקו במשרד הכלכלה כמה ימים וכמה כסף נדרשים כדי לקבל היתרי בנייה, מכירה, קנייה, אחסון, תיקון ומי יודע מה עוד. כמה אנשי מקצוע – יועצי מס ורואי חשבון ועורכי דין ועוד – דרושים בצרפת כדי להתמודד עם הטאבו, הרשות המקומית, רשות המיסים ושלל רשויות שלטון. כמה עולה שכירות נדל"ן מסחרי, וכמה עולה הארנונה לעסקים.
העסקים בדנמרק לא נדרשים לעמוד בדרישות תקינה חסרות פשר. ואילו כל יבואן ישראלי נדרש להעביר את מוצריו בבדיקות יקרות ומיותרות של מכון התקנים, גם אם המוצרים אושרו בתווי תקן ממכונים מוערכים באירופה או בארה"ב.
כל אלה הם מהסיבות ליוקר המחיה, והם מהגורמים שמובילים לכך שישראל עדיין מפגרת במדד קלות עשיית העסקים. המדד בוחן בכל שנה כמעט את כל המדינות בעולם (190 מדינות), ואף שבשנתיים האחרונות ישראל השתפרה מאוד ועלתה אל המקום ה־35, יש תחומים שהיא משתרכת בהם מאחור. למשל, בסחר הבינלאומי.
דווקא ביבוא וביצוא הנחוצים למדינה קטנה ומוקפת אויבים כמו ישראל, הממשלה משיתה על היבואנים עלויות בירוקרטיה, זמן טיפול ארוך ועלויות פריקה גבוהות בנמלי הים. בניגוד לישראל, מדינות אירופה סוחרות בינן ובין עצמן ללא מגבלות, ללא גבולות ומכסים, וללא מחסומי שינוע ימי. מדינות שכן נדרשות לסחור עם העולם דרך הים, ורוצות מוצרים מיובאים זולים יותר, מנסות להוריד ככל האפשר את עלויות הנמל. לא ישראל.
אחרי שיבדוק את כל אלה, מוזמן השר כהן לשאול כיצד השפיעה על מחירי המוצרים העלאת שכר המינימום, שמשרדו התגאה בה. שכר המינימום בישראל הוא 5,300 שקלים בחודש, 59 אחוזים מהשכר הממוצע במשק. הנתון הזה מעמיד את ישראל במקום השמיני בעולם ביחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע – יותר מהולנד, אוסטרליה ודנמרק. אם שכר העובדים גבוה יותר, כיצד מצפים מאיקאה למכור את סחורתה באותם מחירים?
לצערנו שרי הכלכלה בישראל אינם נדרשים לידע כלכלי, וגם אלה שמחזיקים בו לא תמיד עושים בו שימוש. הפערים במחירי הריהוט אינם נובעים בהכרח מחמדנותה של איקאה. רוב הסיכויים הם שהסיבות לפערים יימצאו בחצר האחורית של משרד הכלכלה עצמו.
ייתכן גם שחלק מהפער קשור לביקוש הגבוה לשידות שוודיות: באירופה איקאה נחשבים למותג נחות וזול, אך בישראל המותג אהוד במיוחד, מה שמעלה את המחירים. מה בעצם הבעיה במחירי השידות? איקאה אינה מונופול בתחום הריהוט כאן. ישראלים יכולים לקנות רהיטים אחרים, ולשלם עליהם פחות או יותר. כשהמוצרים אינם לטעמם או כשהמחירים גבוהים, הם יודעים לפנות למתחרים.
מי שקובעת את המחיר אינה איקאה לבדה (אם הדבר היה בכוחה, היא הייתה גובה מחירים גבוהים הרבה יותר) או ציבור הצרכנים לבדו (הם בוודאי היו מעדיפים לקנות במחיר הנמוך ביותר). המחיר נקבע בנקודת המפגש בין שני הצדדים, או בשתי מילים שכדאי לשר הכלכלה להכיר: ביקוש והיצע.
