"תיק הדתות לא צריך להיות רשום בטאבו על שמה של ש"ס". זו לא אמירה של הרב רפי פרץ, אלא דווקא של איילת שקד. אותה שקד שאמרה בקיץ שעבר, בכנס של רבני בית הלל, שנושאי דת ומדינה הם לא הדגל שלה ולא מה שמעסיק אותה. מה קרה לראשי הימין החדש, שהסתפקו בבחירות מועד א' באמירה עמומה לגבי עדכון אמנת גביזון־מדן, וכעת נזכרו לבקש את תיק הדתות, להצהיר על דרישתם למינוי רב ראשי ציוני־דתי ולשינויים במערכות הכשרות, הנישואין והגיור?
נחזור רגע ל־2013, שנערכו בה בחירות לרבנות הראשית. השר לשירותי דת היה אז נפתלי בנט. המפלגות החרדיות היו באופוזיציה, אבל עבדו בתיאום עם ראש הממשלה כדי למנות רבנים ראשיים חרדים, כהרגלם בקודש, אף שהרב האשכנזי האחרון שמינו מצא את עצמו בבית הסוהר. הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, השיג תמיכה נרחבת במערכת הפוליטית, כולל מסיעת הבית היהודי. אבל ברגע האמת היה ברור שהגוף הבוחר מוטה לטובת החרדים, וללא תיקונו כך שיכלול ייצוג נשי סביר יותר (כיום שיעור הנשים בו הוא 10 אחוזים בקושי), נציגי ציבור מיו"ש (0 אחוזים), בני יישובים מהציונות הדתית ועוד, היה ברור שידם של החרדים תהיה על העליונה.
הסוף ידוע: בנט לא הצליח להגיע להסכמות על תיקון הגוף הבוחר, יו"ר הסיעה ח"כ איילת שקד הטילה וטו על הצעת החוק של אלעזר שטרן, וכך נבחרו להם שוב שני רבנים ראשיים חרדים שלא נקפו אצבע לתקן את שירותי הדת, והמשיכו את מגמת ההידרדרות באמון הציבור ברבנות. בנט המשיך למשרד החינוך ובעת האחרונה למשרד הביטחון, ומשרד הדתות חזר לידיה של ש"ס.
בכנס רבני בית הלל לפני כמה חודשים אמרה שקד, בצדק, שהקדנציה הקרובה היא הזדמנות להשפיע על הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים וממילא על בחירת הרבנים הראשיים ב־2023. אך היא הציעה לעשות זאת בלי תיקון חקיקה. צריך להבין: הגוף הבוחר מורכב מרבנים מקומיים וראשי מועצות דתיות, שמזוהים עם המפלגות החרדיות, וכן גורמים פוליטיים מקומיים רבים, כמו ראשי ערים, שאינם מעוניינים לפעול נגד רצונו של שר הפנים – עוד תפקיד שנמצא בשליטת ש"ס לאורך שנים. בלי תיקון חקיקה אין סיכוי למינוי רב ראשי ציוני, גם אם תהיה למאן דהוא שליטה במשרד לשירותי דת. עובדה היא שבנט נכשל בכך בפעם הקודמת.
בימין החדש הבינו כנראה שכדי לעבור את אחוז החסימה עליהם להשמיע הצהרות קונקרטיות בסוגיות דת ומדינה, ולא להסתפק בהקמת ועדות שידונו על עדכון אמנות וימליצו המלצות שיאומצו או שלא כשכבר נהיה במערכת הבחירות הבאה. זו הפנמה חשובה, ואין ספק שהמסר שנושאי דת ומדינה עומדים בראש סדר העדיפויות של מצביעים רבים מהציונות הדתית חלחל לבסוף גם אל מקצת מהמנהיגים. בכך נבדל הימין החדש ממפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי, במיוחד לנוכח העובדה שאיחוד מפלגות הימין הצטרף לגוש החרדי בזמן המשא ומתן הקואליציוני לאחר בחירות אפריל 2019, בזניחת האינטרס של הציונות הדתית בתחום.
מפלגות רבות במפה הפוליטית, ובהן ישראל ביתנו וכחול לבן, כבר הפנימו את הצורך ביצירת יהדות מכילה ובתיקון מבני של הרבנות. האם בנט ושקד מודל 2020, עם כמות מנדטים שכנראה תהיה פחותה באופן ניכר מבקדנציה הקודמת שלהם במשרד לשירותי דת, באמת יעמדו על כך שמשרד הדתות יחזור לידי הציונות הדתית, או שמא הוא יידחק לטובת העדפת משרדים אחרים, כפי שקרה ב־2015? האם הם יפנימו את הנדרש מהם גם כשזה יגיע לפסים מעשיים ולתיקוני חקיקה נדרשים? בינתיים, חובת ההוכחה עליהם.
