שעתיים נמשך הבוקר (שלישי) הדיון בבג"ץ בעתירת "בכירי ההייטק וחתני פרס ישראל" שביקשו מבית המשפט העליון לקבוע שנתניהו לא יכול להרכיב ממשלה. שעתיים שלמעשה התחלקו לשתיים. כמעט שעה שטחה נציגת העותרים, עו"ד דפנה הולץ-לכנר, את טיעוניה. רק לאחר מכן קיבלו המשיבים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
ישבתי באולם, הקשבתי רוב קשב לטיעונים, ולא מצאתי בהם כמעט שום טיעון משפטי. הטיעון היה פוליטי, מראשיתו ועד סופו. גם הניסיון לסמוך את הטיעון על כרעיהם של התקדימים בבג"ץ ראשי הערים והלכת פנחסי-דרעי, נטען רק על מנת לבסס את הטיעון הפוליטי שתמציתו פשוטה: נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה. הנימוקים שהביאה הולץ-לכנר לטענה הזו היו, אגב, בכלל לא רעים. עורכת הדין בהחלט עשתה עבודה טובה בהצגת עמדתם הפוליטית של מתנגדי נתניהו באולם. היא העלתה טענות כבדות משקל בנוגע לשאלה האם לעת הזו נתניהו אכן מתאים עדיין לשמש ראש ממשלה. היא התייחסה מעט פחות לשאלה מדוע היא חושבת שמי שצריך להכריע בשאלה הוא בית המשפט ולא ציבור הבוחרים.
אבל למען האמת, מי שהקשיב לה היטב בתוך האולם, וגם אחרי הדיון בהצהרה שנתנה לעיתונאים, שמע את תשובתה. לשיטתה, דמוקרטיה היא לא רק רצון העם אלא גם הדאגה שלא יבחר מי שאיננו ראוי לשמש בתפקיד. לעורכת הדין גם ברור על מוטלת המשימה לדאוג לכך – על בית המשפט העליון.
אולם, נדמה שהולץ-לכנר לא מבינה עד הסוף מה משמעותה של התזה שאותה היא מציבה, או שאולי היא כן מבינה ואז זה אפילו עוד יותר חמור. המודל שהיא מציעה הוא למעשה המודל האיראני. באיראן יש כידוע בחירות. הן גם חופשיות במובן הזה שכל אזרח רשאי להצביע למועמד שבו הוא מעוניין. אז מה מבדיל את איראן מדמוקרטיה? בין היתר, הגוף המכונה "מועצת שומרי החוקה". המועצה איננה קובעת מי יהיה הנשיא, היא כן קובעת מי רשאי להתמודד. המודל שבו מישהו מחליט בשביל העם מי ראוי להתמודד על תמיכתו יתחיל אולי במקרים קלים כמו כתבי אישום. אבל מה יקרה כאשר אדם שלא סיים תיכון יבקש להיות ראש ממשלה ותוגש עתירה שתטען שלא סביר להטיל על ח"כ שלא סיים תיכון את מלאכת הרכבת הממשלה? ומה בין המודל המוצע הזה ובין מודל מועצת שומרי החוקה?
אם להסתמך על תחושת הבטן מהתנהלות בית המשפט ודברי השופטים במהלך הדיון, נראה שהם יעדיפו לדחות את העיסוק בשאלות הללו לאחרי הבחירות, ולקבוע שכרגע העתירה "מוקדמת". אולם צריך לומר כבר כעת באופן ברור: התערבות בג"ץ בשאלה על איזה ח"כ מותר להטיל את הרכבת הממשלה היא גם לא צודקת, בגלל עיוות וסירוס רצון העם, אך מעבר לזה היא גם מסוכנת. כניסת בית המשפט העליון לפינה הזו עלולה להיות תחילתה של התדרדרות במדרון חלקלק לעבר מחוזות שבינם ובין דמוקרטיה אין הרבה. לכן לנטייה לאיפוק שיפוטי אסור להיעצר בהיבט הטכני של הימנעות מהידרשות לעתירות תיאורטיות ומוקדמות. הנטייה הזו חייבת ללוות את השופטים עד סופה של הדרך, ולהבהיר שמקומה של ההכרעה האם נתניהו ראוי ברגע הנוכחי להיות ראש ממשלה הוא רק בשדה הפוליטי, לא בשום שדה אחר.
