בבחירות לראשות הליכוד ניצח נתניהו את גדעון סער, כצפוי, ברוב גדול של 72.5%. זה היה צפוי, אבל לא מיותר. הדמוקרטיה בליכוד קיבלה זריקת מרץ, ונתניהו, עם האנרגיות הבלתי־נדלות שלו, הצליח לעורר את השטח בליכוד באופן שאפשר לקוות שיקרין על הבחירות הקרבות.
באופן מפתיע, כמה מתומכי סער הביעו באוזניי חוסר נחת מהקמפיין שלו. הפריע להם שסער לא מהסס לייבא טענות משמאל לבחירות הפנימיות בליכוד, מתוך הבנה שהן ישמשו את מתנגדי המפלגה בבחירות הכלליות, ובמיוחד הציקה הטענה שהליכוד הדיח אלפים מתומכי סער.
לטענה הזו רמז, למשל, ח"כ יואב קיש, כשאמר שמצא בספר הבוחרים של הליכוד "בעיות קשות שאני מקווה שמקורן בטעות ולא ביד מכוונת". בן כספית הדהד זאת ב'מעריב': "סער נלחם, כמעט לבד, נגד כל הסיכויים… אלפים מתומכיו נגרעו ממצבת ספר הבוחרים". ודפנה ליאל דייקה בערוץ 12, כשהיא מדבררת את "מטה סער": "בשבועות האחרונים נגרעו מספר הבוחרים של הליכוד אלפי מתפקדים שרובם מזוהים עם 'הליכודניקים החדשים', שתומכים בסער".
מנהיגות יהודית נכשלה משום שהיא נחשבה נטע זר בליכוד. ב־2004 הוכח שרוב המתפקדים של "מנהיגות" מתפקדים למפלגה, אך מצביעים למפלגות אחרות
הטענות הללו נגד מנגנוני המפלגה מצד סער ותומכיו יוצאות דופן בחריפותן. הן משחזרות את הדימויים העוינים של התקשורת והשמאל ביחס לליכוד ומוסדותיו, שמתוארים תדיר כמושחתים. יתר על כן, הן מערערות על הלגיטימיות של הליכוד כמפלגת שלטון פתוחה ודמוקרטית – האחרונה בנוף הישראלי. אם יו"ר התנועה יכול לגרוע מתפקדים מן התנועה כאוות נפשו, הליכוד לא שונה מהותית ממפלגות בנוסח ליברמן וכחול־לבן. נדיר לראות מועמד לראשות מפלגה שמוכן ללכת רחוק כל־כך בטענות נגדה.
כמובן, לוּ היו הדברים אמת, הייתי מתייצב לצד סער ואנשיו, כמצילי הדמוקרטיה בליכוד. אלא שהעובדות, הידועות היטב לכלל הנוגעים בדבר, מעידות על ההפך הגמור. הרחקת המתפקדים היא חלק מההתמודדות של הליכוד עם ההתפקדות הכוזבת של אנשי שמאל המכנים את עצמם "הליכודניקים החדשים", במסגרת מה שאני מכנה "התפקדות קוקייה", על שם מנהגה הנצלני של הציפור הזו להטיל את ביציה בקיני ציפורים אחרות. אין שום קשר לגדעון סער ולבחירות לראשות התנועה.
שימו לב ללוח הזמנים: כדי למנוע את נזק הקוקיות הפוליטיות, החל הליכוד לפעול לעצירת ההתפקדות הכוזבת עוד באוגוסט 2017. התהליך הארוך של הרחקת מתפקדי הקוקייה מתועד ונגיש לכול, משום שהמורחקים עתרו לבית הדין של הליכוד, לבית המשפט המחוזי ולעליון.
כך למשל קבע בית הדין של הליכוד עוד ביולי 2018 כי "זכותה וחובתה של תנועת הליכוד להתגונן מפני ניסיון של השתלטות עוינת". פסק דין נוסף בעניין ניתן ב־6 בדצמבר 2018 ושוב בתחילת ינואר 2019. למחוזי הגיעו מתפקדי הקוקייה ב־10 בינואר – אך עתירתם נדחתה. הם פנו לעליון, אך נדחו גם שם, בפסק דין שבו נקבע כי "יש יסוד לחששותיה של התנועה [הליכוד]… המתמודדת עם התפקדות שנועדה להשפיע על רשימת המפלגה לכנסת, מבלי הזדהות אמיתית עם המפלגה, מטרותיה וערכיה".
ישנן עתירות נוספות, כולל לבית המשפט העליון בדצמבר השנה, והמשותף לכולן הוא שבתי המשפט מזהים שוב ושוב את שקרי הליכודניקים החדשים ומכירים בזכות התנועה להרחיקם. ומה הפלא? מפלגה היא ביטוי להתארגנות חופשית, ובחוקת הליכוד נכתב במפורש שדי אפילו בהזדהות עם מפלגה אחרת כדי להפסיק חברות, קל וחומר כשמדובר בהתפקדות קוקייה.
אם כן, התפקדות הליכודניקים החדשים חוללה מהלכי התגוננות בליכוד כבר לפני שנתיים וחצי. אין שום קשר, ולו קלוש, לגדעון סער ולפריימריז האחרונים. יתר על כן, תחזיקו חזק: כשסער התמודד בפריימריז בפברואר 2019, הליכודניקים החדשים לא תמכו בו. ברשימת המומלצים שפרסמו היו בין השאר אדלשטיין, שטייניץ, הנגבי, השכל, ברקת, גילה גמליאל, ישראל כץ ואחרים, אבל לא גדעון סער. כלומר, לפני פחות משנה סער הרוויח מהרחקתם של המתפקדים המזויפים.
לסיכום אפשר לומר שהליכוד, כדרכו, פועל להוצאת הליכודניקים החדשים באיחור רב ובאופן גמלוני ומגושם, אבל הטענה שהמטרה היא פגיעה במועמדות של סער היא תעמולה שקרית נגד המפלגה. ההגנה על הליכודניקים החדשים מצד סער ואנשיו, לכאורה בשם הליכוד, היא אורווליאנית לגמרי, ועומדת לא רק בניגוד לטובת המפלגה, אלא גם לקביעות של כל הערכאות המשפטיות בנוגע אליהם.
תיקון עולם
תופעת הליכודניקים החדשים מציפה עוד לקח קטן. מפני שאי־אפשר לדון בהתפקדות הקוקייה שלהם בלי לזהות את קווי הדמיון למפעל התפקדות גדול אחר שקדם לו בליכוד: זה של תנועת "מנהיגות יהודית" בראשות משה פייגלין ובהשראת רעיונותיו של מוטי קרפל.
בשני המקרים מדובר בקבוצות אידיאולוגיות וטהרניות. שתי התנועות מדברות על החזרת עטרת הליכוד ליושנה, בזמן שכל מבט חטוף מגלה שמדובר בניסיון השתלטות, שנועד להטות את האידיאולוגיה הליכודית למקום שונה. בשני המקרים הרטוריקה מזלזלת ומתנשאת כלפי רוב מתפקדי הליכוד – כביכול באים לגאול אותם מבורותם ונחיתותם. ההבדל העיקרי הוא שהליכודניקים החדשים הם קוקיות שמאלניות, בעוד שמנהיגות יהודית באה לחולל "מהפכה אמונית", כאשר הליכוד משמש פלטפורמה "לתקן עולם במלכות ש־די" – לא בדיוק חלק ממצע המפלגה הלאומית־ליברלית.
משה איפרגן, שהוא בעל מומחיות יוצאת דופן בכל הקשור למתפקדי הליכוד ומצוי היטב בנבכי תורת הליכודניקים החדשים, הבטיחני השבוע שההשוואה למנהיגות יהודית לא רק במקומה, אלא למעשה היא נוכחת באופן מפורש בשיח הפנימי שלהם. הליכודניקים החדשים רואים ב"מנהיגות" מודל לחיקוי ומעתיקים ממנה באופן מודע את דרכי ההתנהלות.
מנהיגות יהודית נכשלה משום שהיא נחשבה נטע זר בליכוד. לא רק מפני שהתפקדותם לוותה בהתנשאות דוחה, אלא גם משום שנוסדה על אדני כזב ומוסריות מפוקפקת. ב־2004 הוכיח איפרגן שרוב המתפקדים האמוניים של מנהיגות יהודית מתפקדים למפלגה, מתחייבים לחוקתה – אך מצביעים למפלגות אחרות. למשל, בבת־עין, מושבו של חבר המרכז דאז מוטי קרפל, התפקדו לליכוד 92 איש אך הצביעו למפלגה רק 10, וביצהר התפקדו 70, מתוכם ארבעה חברי מרכז, אך בחרו בליכוד רק שניים. בסיכום התברר שפחות מרבע מהמתפקדים שאפשר לבדוק הצביעו לליכוד.
השקר של "מנהיגות" נחשף, היא כשלה בניסיון ההשתלטות שלה ולבסוף עזבה את הליכוד. אלא שכיום האמצעים המפוקפקים שהנהיגה, תוך ניצול הדמוקרטיה בליכוד, מעניקים השראה למפעל ההתפקדות הפסול של הליכודניקים החדשים, שנועד לפגוע במפלגת השלטון של הימין. כשאלו אדני האמונה, זו כנראה שכרה.
