עמיר פרץ אינו טיפש. הוא האיש הכי ותיק היום בפוליטיקה הישראלית. הוא נבחר לכנסת ב־1988. לפני כן היה ראש העיר שדרות. פרץ מילא מגוון תפקידים רחב, אף שהוא מזוהה תמיד עם ההסתדרות שבראשה עמד. הוא עבר את כל מערכות הבחירות האפשריות, לכנסת, להסתדרות וגם את הפריימריז למיניהם במפלגת העבודה. קשה לי להניח שעם כל הניסיון העצום שצבר לאורך עשרות שנים, פרץ לא מבין דבר פשוט: אם העבודה־גשר לא עוברת את אחוז החסימה, הוא מוסיף לגוש הימין שני מנדטים. אם גם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גוש הימין יגדל בארבעה מנדטים. במקרה כזה מי שלא רוצה לשבת בממשלת נתניהו, יקבל את ממשלת נתניהו מלא־מלא.
ובאותה מידה אפשר לכתוב שעמיר פרץ הוא איש חכם, ולכן הוא לא רוצה את האיחוד הזה. בסקרים שהוא מחזיק ביד, העבודה ומרצ עוברות שתיהן את אחוז החסימה. פרץ מסתובב בין ותיקי מפלגת העבודה, אנשים כמוהו, ושומע מהם התנגדות קשה לחיבור עם מרצ. הם לא אוהבים את המותג מרצ, את השיח, את הסגנון וגם את העמדות. הם שומעים את תמר זנדברג ומוסי רז מחדדים את ההבדלים וטוענים שההתנחלויות מבחינת מרצ הן פשע, גם אם הן בגושים. הם מתנגדים למסרים בנושאי דת ומדינה, הקשר עם הרשימה המשותפת, עובדים זרים וכו'.
פרץ משוכנע כי הבוחרים שעשו את הטעות והצביעו לישראל ביתנו יחזרו לעבודה, הבעיה היא לשכנע את העורקים לכחול־לבן, מפלגת אווירה בסך הכול
פרץ שומע גם את מצביעי העבודה שהלכו בספטמבר לבחור בליברמן ובכחול־לבן. הוא משוכנע כי הבוחרים שעשו את הטעות והצביעו לישראל ביתנו יחזרו לעבודה, אחרי שהבינו כי מליברמן לא תצמח להם ישועה. הבעיה היא לשכנע את העורקים לכחול־לבן, מפלגת אווירה בסך הכול, ששאבה את כל הקולות של מפלגת העבודה ההיסטורית. האנשים האלה יודעים כי הסתיימו החרמות, כפי שהודיע גבי אשכנזי, ושכחול־לבן תשב אחרי הבחירות עם נתניהו.
ופרץ גם לא רוצה לריב עם השותפה המרכזית שלו, אורלי לוי־אבקסיס. לוי־אבקסיס מטילה וטו על כל חיבור עם מרצ. שניהם עדיין מאמינים בגיוס קהל חדש לעבודה. אם פרץ יחליט לחבור אל ניצן הורוביץ וזנדברג, הוא בעצם מודה כי כל הפילוסופיה הפוליטית המעודכנת שלו לא שווה, וכי אין לו באמת מה לחפש אצל הבוחרים באופקים או בחצור־הגלילית.
מה עושים? בעצם, הבחירה של פרץ היא בין שבעה מנדטים בטוחים, פחות או יותר, שתקבל הרשימה המאוחדת שלו עם מרצ, או הימור מסוכן על 10־11 מנדטים לשתי המפלגות במקרה של ריצה נפרדת. ברקע מרחפת הסכנה למחיקה רשמית של השמאל במדינה במקרה של כישלון כפול. הסקרים של פרץ נוטים כאמור לריצה עצמאית. הוא אומר שהעבודה תעבור, אבל גם מרצ, בעיקר עם הבוחרים הערבים. פרץ עדיין שוקל לשריין דמות ידועה ברשימה שלו, אבל חברי הכנסת שלו מתקוממים. חלקם לא רוצים לצאת שוב מהכנסת אחרי שנפלטו באפריל וחזרו בספטמבר.
אבל בכל זאת, יש כאן סיבה מצוינת לנדודי שינה. בתלמוד כתוב "ברי ושמא, ברי עדיף". כלומר, לך על בטוח. אילו הייתי פרץ הייתי מאחד את הכוחות, גם אם אצטרך לשבת ברשימה אחת עם סתיו שפיר, אירוע בלתי נסבל מבחינתו של יו"ר העבודה.
