ישראל ביתנו היא מפלגה סטאליניסטית, בעלת עבר קרוב קרימינלי, עם מרכיבים בעייתיים ואמירות סמי־אנטישמיות. מעולם לא ראינו כאן מנהיג דומה לאביגדור ליברמן, שמהלך אימים על חבורה של אנשים מבוגרים ומפוחדים, שתלויים בו ובגחמות שלו, וכל תפקידם הוא לשרת אותו ולשאת חן בעיניו, כי עתידם תלוי בו. לפעמים הם מסתערים קדימה מעל ומעבר למה שהוא מתיר להם וגם אם בדרך הם הופכים לבדיחה עצובה, רק כדי לרצות אותו.
אלי אבידר, חבר כנסת חדש ואלמוני, מנקז את השנאה של ליברמן לנתניהו, אף שאין ולא היה לו דבר עם ראש הממשלה. האמירות של אבידר מחוצפות לעילא, וצריך להבין שמדובר בסך הכול במזרחן לא ידוע שהיה מנהל הבורסה ליהלומים. "שיקבל חנינה ויעוף לנו מהעיניים", פונה אבידר לנתניהו, מתחתית החבית. למה? כי זה מה שליברמן רוצה לשמוע.
השבוע היה התור של אחד אחר, אלכס קושניר. חבר כנסת שאיש לא מכיר את שמו, מפיץ בלי בושה סרטי שטנה. הסיבה ברורה. ליברמן, שהיה פעם בעל הברית הקרוב ביותר של הפוליטיקאים החרדים, מסמן עכשיו כיוון חדש, וחברי הכנסת שלו משתוללים. "קופות החולים מסבסדות בדיקות נידה על חשבון תקציב הבריאות", צייץ קושניר, והוסיף סרטון הסתה עלוב למראה. קושניר סירב לחזור בו מהדברים ולהסיר את הסרט. הוא חיכה להוראות מליברמן, והן לא הגיעו.
לפעמים כדאי לדמיין מה יקרה, למשל, אם ליברמן יחליט שהוא חוזר לגוש הימין, תומך מחדש בנתניהו, וחוזר להיות החבר הכי טוב של אריה דרעי. זה הרי לא מופרך לגמרי, אם לוקחים את ההיסטוריה ועוקבים אחרי היחסים המשתנים בין ראש הממשלה לליברמן, שהיו פעם ישות אחת, ומאז נפרדו והתאחדו מחדש ונפרדו שוב. מה יעשו אבידר, קושניר וח"כ יוליה מלינובסקי? יהללו את ראש הממשלה בראש חוצות, ויסבירו שאסור לו לוותר על החסינות ולהילחם בפרקליטות שצדה אותו?
הטקסטים כבר מוכנים. ליברמן טען לאורך שנים שהוא נרדף בידי רשויות החוק, ותקף באופן קשה את המשטרה והחוקרים. למזלו, הוא נחלץ בעור שיניו מכתבי אישום חמורים על שוחד ומרמה בפרשת חברות הקש, שכבר היו מוכנים בפרקליטות. חבריו הבכירים מ'ישראל ביתנו' לא זכו לאותה הצלחה. הם ריצו את עונשם בכלא, אחרים נידונו למאסר או הועמדו לדין.
ולמרות הכול, ליברמן זוכה היום לתקשורת מחניפה. הפליליות של ישראל ביתנו נשכחה, בדיוק כמו הבחירות שליברמן גורר אותנו אליהן שוב ושוב. איש אינו מתייחס למשפט של סגנית השר פאינה קירשנבאום, המקורבת לליברמן, שמגלם את השחיתות השלטונית במרעהּ. עיתונאים ושדרני רדיו מתייחסים לליברמן כמו אל גיבור, צדיק הדור, שמתלבט אם לתמוך בבקשת החסינות של נתניהו, כאילו שהוא לא היה רץ לוועדת הכנסת אילו היה מוגש נגדו תיק שוחד. צביעות זה כאן ועכשיו.
תרגיל מתבקש
וקצת קשה לי להבין את ההתנפלות של השר בצלאל סמוטריץ' על עמיתיו באיחוד מפלגות הימין, הרב רפי פרץ ואיתמר בן־גביר, שחתמו על הסכם ריצה משותף וחילקו את המקומות בצמרת הרשימה. הרב פרץ נקט תרגיל פוליטי פשוט. הוא ידע שאם לא יחתום על ההסכם, סמוטריץ' יעשה הסכם כזה בדיוק עם בן־גביר, שהיה מסיים את הקריירה של פרץ עצמו.
פרץ הקדים תרופה למכה, זה הכול. סמוטריץ' מאיים ללכת עם האיחוד הלאומי לימין החדש. אבל שם הוא לא יאסוף קולות. הוא רק יבריח את הליברלים מתנועת זהות, את הדתיים־לייט, את מאוכזבי ליברמן וכולנו, שלא יבואו למפלגה שבה סמוטריץ' מככב.
