"אתה תומך בשהידים, בשהידים אתה תומך, בטרוריסטים!"
אחמד טיבי עונה משהו בערבית (משהו שחבריי דוברי הערבית לא הצליחו לפענח, וגם הדובר שלו לא ענה לי על שאלתי מה הוא אומר).
"זו מדינה יהודית! שידבר איתי בעברית".
"תסתמי את הפה! מה את אומרת לי לא לדבר בערבית יא זבלה! אני מדבר מה שאני רוצה מתי שאני רוצה".
"תתבייש לך! אתה זבלה! אתה זבלה!"
*
הכול מתחיל מהשפה. מן השפה ולחוץ. מן השפה ולטריטוריה. מי פה בעלי הבית ומי פה הבעלים של השפה? המריבה המילולית האלימה בין חברי הכנסת קטי שטרית (הליכוד) לאחמד טיבי (הרשימה המשותפת) החזירה אותי אחורה בזמן.
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים… וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". הסיפור התנ"כי על מגדל בבל תמיד הפליא אותי. למה הדבר הראשון שיעשו בני האדם אם יש בכוחם להתאחד, זה להתייצב נגד
הא־לוהים? למה שלא יחיו בטוב זה עם זה? למה שיבנו מגדל ולא גלריות ענקיות עם אור, ינשמו עמוק ויתרגלו יוגה? למה הבנה בין המין האנושי מביאה לידי גבהות לב ומרד נגד כוח עליון?
האם כדי להוריד אותנו מהראש שלו, הא־לוהים הגדול והנורא העדיף שנריב זה עם זה, ולכן בלל והפיץ אותנו לכל עבר? כדי שנהיה עסוקים במלחמות על הארץ במקום שראשנו ייגע בשמיים? כדי שנחיה על חרבנו ולא על מחשבותינו המופשטות שעלולות להגיע לידי כפירה? כדי שלא נגלה שאנחנו אומרים אותו דבר רק בשפות שונות? כדי שלא יהיה לנו פנאי להחציף פנים מול הא־ל? שלא נגלה איזה סוד גדול? האמת, זה נשמע לי מוזר והגיוני בו זמנית. אבל אם נרד בחזרה לקרקע, סיפור מגדל בבל קושר למעשה בין התפזרות בני האדם ברחבי העולם לבין דיבור בשפות שונות, ורומז לכך שקיום שפה אחת קשור לישיבה בטריטוריה משותפת.
הפרד ומשול
אומרים שאחת הפרקטיקות הכי יעילות של גורואי־שקר למינם היא לפרק ולפרד את בני הקהילה שלהם. בשיחות שהיו לי עם אחת מנפגעות שיינברג, היא סיפרה כיצד הוא עמד אֵיתן שנים ארוכות נגד מפגשי ראש חודש של נשות הקהילה, אך לבסוף התרצה לבקשתן, וכיצד הוא התווה דרך נגד עזרה קהילתית ונתן לזה נימוקים מוסריים: כל אחד דואג לביתו. העזרה היחידה שהייתה מושטת לבני הקהילה הייתה עוברת דרכו ודרך אשתו. אני ואין בלתי. אל תפנו איש אל רעהו, אל תבינו טוב מדי זה את זה.
אנחנו חיים בעידן שבו התקשורת היא כנראה זורת־חוסר־התקשורת המשמעותית ביותר. הבלטה של הרע והמפריד על פני הטוב והמשותף, אינטרסים של בעלי ממון שמשתלטים על המידע, והקליק־בייט שהוא השליט הבלתי מעורער של הזירה. בוללים ובוללים ובוללים.
הוויכוח הקולני בין קטי שטרית לאחמד טיבי נתלה בשאלת השפה, והוא מתמצת את כל המאבק בין העמים על הארץ. כשנשוב לדבר, נוכל לחזור להתפתח
בשנים האחרונות צצו במרחב הישראלי יותר ויותר יוזמות ללימוד השפה הערבית. בעוד המיעוט הערבי בעמדת חולשה בהיבטים רבים בחברה הישראלית, דווקא בעניין השפה הוא לעיתים רבות במעמד של עליונות עלינו, היהודים. דווקא משום נחיתותו במרחב הציבורי, בני המיעוט הערבי חייבים ללמוד את השפה שלנו. ואנחנו, במשך שנים רבות הזנחנו את לימוד השפה הערבית. השפל האחרון נרשם בדרדור מעמדה הרשמי בחוק הלאום. לאום חזק ולא מפוחד יכול לגלות נדיבות כלפי מיעוט, כלל לא קטן, הכולל כחמישית מסך האוכלוסייה פה; יכול לתת מקום לשפה אחרת, ולו בגלל הסיבה הפשוטה ביותר – שנבין זה את זה.
תאומים בועטים
הדיון הסוער שבו שטרית וטיבי לא נראו בשעתם היפה ביותר, עסק בתיקון חוק קמיניץ. ח"כ טיבי זעם על התיקון שאמור להיטיב עם המושבניקים, ולהשאיר את החוק כפי שלמעשה נועד במתכונתו העיקרית, להילחם רק בבנייה הערבית הלא חוקית. אפשר להבין את הזעם שלו. למה ומדוע החוק ינהיג מדיניות של איפה ואיפה?
אפשר לשאול בפשטות למה ח"כ טיבי פתאום עבר לערבית? זה קורה בשיאו של הדיון שבו יוצאת לאור האמת שהמדינה היהודית והדמוקרטית שואפת לעשות חוק אחד לערבים וחוק אחר ליהודים. כשהוא כועס ועצבני, באופן הכי אימפולסיבי שיש, הכי מהבטן, הוא חוזר לשפת האם שלו. זה לא נשאר רק פואטי, כי הוא בהחלט פולט דיבורים מלוכלכים, אבל אם נשקול במאזניים שפה מלוכלכת ומעשים מלוכלכים, לא בטוח שהכף תיטה לטובת המעשים. ואז טיבי ננזף בידי שטרית שהוא דיבר בערבית.
היהודית והדמוקרטית הם כמו שני תאומים בבטנה של הארץ. יותר יהודית או יותר דמוקרטית? האם מסתכלים על החוק דרך הזווית היהודית – האתוס של תחיית העם היהודי ושיבה לציון, או דרך הזווית הדמוקרטית – שוויון בפני החוק? האם הזווית היהודית יכולה להצדיק "תיקונים" בחוק, כאלו שיצילו את המושבניקים מקנסות ושיטילו אותם רק על המגזר הערבי?
והארץ, כמו במדרש הידוע, עוברת ליד "היהודית" ואחד התאומים בועט, ואז היא עוברת ליד "הדמוקרטית" והתאום השני בועט. והארץ, כמו במדרש, מבולבלת. "אם כן, למה זה אנוכי?" מה קורה לה? האם היא משתגעת?
ואז טיבי אמר משהו בערבית. משהו שאני לא מבינה. קשה לשמוע בסרטון שהופץ. שפה היא מרחב שלם שבו מתנהלות מלחמות. מי שמתכחש לעומק התרבותי והמעמדי שטמון בשפה, עושה שקר בנפשו. דברו עם עולים חדשים, דברו עם מהגרים, דברו עם מיעוטים. זרקו את עצמכם בארץ דוברת פינית – עם מה נשארתם? עירומים.
כמה פשוט והגיוני. בוויכוח על טריטוריה חוזרת בלילת השפות. ומתברר שזה עוד יותר פשוט. אנחנו בעצם אומרים את אותו הדבר רק בשפות שונות. כל אחד מנסה לדאוג לאנשים שלו. כל אחד ינסה לכופף את החוק למען אנשי שלומו אם צריך. זה כל העניין. כבר לא בונים יחד מגדל, כבר לא יושבים על אותה טריטוריה ומדברים שפה אחת ודברים אחדים, ובמקום לריב לגובה, אנחנו רבים לרוחב. אפשר לומר שהתוכנית הא־לוהית הצליחה. 0:1 א־לוהים־אנושות.
