ערב שישי, שעות הפריים-טיים, משפחות מתאספות לארוחה חגיגית, אצל רבים מהן הטלוויזיה פתוחה כל העת. מלווה את ההמולה. אלא שלמשך 12 דקות ו-53 שניות כדאי היה להרחיק את הילדים מהמסך הפתוח על אולפן שישי. מדורת השבט, הפכה לכמה דקות לערוץ למבוגרים בלבד.
"הפוסיקט, הסמל של מועדוני החשפנות הופך לבית של מיזם חברתי למען הציבור", סיפרה לנו הכותרת של הכתבה. על פניו, אייטם חשוב. המוסד התל אביבי שניצל את עובדותיו הוא היום קרקע לעשייה חברתית ברוכה. "מה שאנחנו הכי רוצים זה שהמקום הזה יהיה הכי ההפך ממה שהוא היה, שהמקום הזה יסמל עשייה של טוב", אומר למצלמה יקיר שגב, היזם החברתי שקיבל לידיו את מפתחות המקום. ואכן, מקורסי הגנה לנשים ועד לסיורים המוקיעים את שהתרחש בחלל הגדול שבכיכר אתרים – המועדון השערורייתי עובר שינוי של 180 מעלות.
אלא שבניגוד לפעילות של שגב, האייטם הזה הוא לא בדיוק "ההפך ממה שהמקום הזה היה". בשביל עורכי המהדורה, ההתחדשות בכיכר אתרים היא לא יותר מתירוץ לספק הצצה לנעשה שם קודם. לפי חוקי הפורמט הטלוויזיוני – מיזמים חברתיים זה משעמם. צילומים פרובוקטיביים, יודעים קברניטי החדשות, תמיד מוכרים.
במשך מחצית מהכתבה, להלן 7 דקות, בין הראיונות ודברי הכתב, יכלו צופי חדשות 12 להרגיש כמו מבקרים במועדון עצמו, כשעוד פעל בשיאו. באדיבות סרטוני התדמית של פוסיקט כמובן.
אם מחברים את כל הפריימים יחד – מקבלים דקה ו-35 שניות מלאות של צילומים שיגרמו לכם לכבות את המסך, מתוך כאמור כמעט 13 דקות הכתבה. טוב, חייבים לתבל את האייטם בקצת צבע, לא? ואם אפשר שיהיה צהוב. "בחדר vip היו vip אמיתיים? שואל הכתב יגאל מוסקו את אחת החשפניות שעבדו שם בעבר, ומפלל לשמות חמים. "אם אגיד לך את שמות הזמרים שהיו פה אתה תחטוף הלם", היא משיבה. "פעם אחת הייתה פה נבחרת הכדורסל של תל אביב".
ועוד לא מנינו את התיאורים הגרפיים שיצאו מפי המרואיינות, עובדות לשעבר. ואת הבעייתיות בלראיין על אותו משקל, שתים שמהללות את המקום, ושתיים שנהרסו חייהן. כאילו שמדובר בנושא שנוי במחלוקת. כאילו שזו לא תעשייה דורסנית לכל הדעות. הכול בשם "צרכים עיתונאיים".
הייתי רוצה לכתוב שאולפן שישי באו לברך ויצאו מקללים, אבל לצערי זה לא יהיה נכון. האם היו מעזים לגשת אל הנושא הזה בדרך אחרת, נקייה יותר, חפה מתמונות גסות ומרכילות? ההפך, נדמה שכל אלו הם ההצדקה היחידה לשידור הכתבה.
וזה עצוב. כי תופעת ניצול הנשים עוד מתרחשת. כי מועדונים מהסוג הזה עוד קיימים. כי חשוב לדבר בקול רם וברור על כך שזהו מקום מסוכן. מסוכן לנשים האלו כמובן, אבל לא פחות מכך מסוכן לנו כחברה. וכשסוף סוף באים אנשים טובים ועושים תיקון, הם מופיעים בסך הכול כדמויות רקע, מנוצלים גם הם בידי תעשייה פוגענית.
אולפן שישי, יגאל מוסקו: הפוסיקט, הסמל של מועדוני החשפנות הופך לבית של מיזם חברתי למען הציבור.
