באנדרטה המוצבת ב'כיכר הילדים הנשכחים' בפרנקפורט שבגרמניה, אפשר למצוא חיבור יהודי בין חנוכה שהסתיים השבוע ליום הקדיש הכללי שיצוין ביום שלישי. האנדרטה, שעוצבה כסביבון, מנציחה את 43 הילדים שהתגוררו בבית היתומים היהודי שפעל מול הכיכר, ושנרצחו באושוויץ בנובמבר 1944, ימים ספורים לפני סגירתו של המחנה.
יחד עם הילדים נרצחו גם גולדינה וזליגמן הירשברג, שניהלו את בית היתומים בשנותיו האחרונות. ביום חמישי האחרון, 75 שנה לאחר הירצחם, התקיים בבית טרזין שבקיבוץ גבעת־חיים ערב השקה לספר 'מקום הילדים הנשכחים', העוסק בקורותיו של בית היתומים. באופן מפתיע למדי, הספר לא נכתב על ידי אחד מצאצאיהם של בני הזוג הירשברג או על ידי קרוב משפחה של היתומים שנרצחו, אלא דווקא על ידי כומר גרמני בשם וולקר מנקופף, שהכנסייה שלו ממוקמת בסמוך למקום שבו פעל בית היתומים. לולא פעילותו של הכומר מנקופף, בית היתומים גם לא היה מונצח בפרנקפורט וזכר הילדים שחיו בו היה יורד לתהום הנשייה.
דני הירשברג, מנכ"ל רשת החינוך דעת ובעבר מזכ"ל בני עקיבא, ידע רק שסבו וסבתו ניהלו בית יתומים בפרנקפורט בתקופת מלחמת העולם השנייה. מעבר לכך, הוא לא ידע מאומה. כמדריך ותיק של מסעות לפולין, הירשברג רכש ידע לא מבוטל על יהדות אירופה בתקופת השואה, אך דווקא על בית היתומים בפרנקפורט הוא לא הצליח לדלות פרטים במשך שנים, עד שיחת הטלפון המפתיעה שהגיעה אליו לפני כשלוש שנים.
זליגמן וגולדינה הירשברג חיו בעיר לייר שבצפון גרמניה. לאחר ליל הבדולח, שבו נשרף בית הכנסת של העיר וביתם הושחת עד היסוד, נלקחו זליגמן ובנו הבכור בנימין למחנה הריכוז זקסנהאוזן. עם שחרורם מהמחנה שלח הירשברג את בנו בנימין לאנגליה במסגרת תנועת הנוער בח"ד (ברית חלוצים דתיים), ואת בנו הצעיר יחיאל לישראל באמצעות עליית הנוער. בני הזוג הירשברג נשארו בגרמניה, ובתחילת שנת 1940 עברו לפרנקפורט, שם הצטרפו לפרידה, אחותה של גולדינה, ולאימן שהפעילו בעיר בית יתומים יהודי. בשלב מסוים נתפסה פרידה על ידי הנאצים, הואשמה בצבירת מזון מעל המותר ונשלחה לאושוויץ. ניהול המקום נותר בידי גולדינה ובעלה.
בניגוד לבית היתומים המפורסם של יאנוש קורצ'אק, שפעל בסביבה יהודית בתוך גטו ורשה, בית היתומים של בני הזוג הירשברג בפרנקפורט פעל כבועה יהודית בסביבה גרמנית תחת המשטר הנאצי למעלה משלוש שנים בתוך מלחמת העולם השנייה. באמצע ספטמבר 1942, כשהגרמנים החליטו 'לנקות' גם את גרמניה מיהודים, גורשו בני הזוג הירשברג עם היתומים לגטו טרזינשטט בצ'כיה, שם חיו וטיפלו בילדים שנתיים נוספות. בסיומן הם גורשו עם הרכבת האחרונה שנשלחה מטרזינשטט לאושוויץ, ונרצחו לאחר יומיים.
"אילו היו יותר אנשים כמוך לפני שמונים שנה, העולם היה נראה אחרת"
יחיאל, אביו של דני הירשברג, הגיע ארצה בהיותו בן 13 בנר שישי של חנוכה, בדצמבר 1939, לפני שמונים שנה. מעבר לעובדה שהוריו ניהלו בית יתומים בפרנקפורט לאחר עלייתו ארצה, הוא לא ידע לספר פרטים נוספים לשבעת ילדיו. דני הירשברג ניסה למצוא מידע על בית היתומים ולברר אם חלק מהילדים שהתגוררו בו הצליחו לשרוד, אך לא הצליח בכך. החומר היחידי בנושא שנותר בידיו מאביו, שנפטר לפני שש שנים, היה אוסף מכתבים בגרמנית ששלחו לו הוריו לאחר עלייתו ארצה.
לפני כשלוש שנים התקשרה להירשברג ישראלית שנמצאת בשליחות כלכלית בפרנקפורט, ושאלה אם יש לו קשר כלשהו לבני הזוג זליגמן וגולדינה הירשברג. הישראלית סיפרה לו שבצמוד למקום שבו פעל בית היתומים פועלת כיום כנסייה, וכי הכומר שלה, שהתוודע לסיפור, חש מחויבות מוסרית לחקור על אודות היתומים והמבוגרים שטיפלו בהם, ולהנציח אותם. במשך שנים נבר מנקופף בארכיונים וקיבץ תמונות, מכתבים וסיפורים על הילדים ששהו במקום, ואף פרסם על כך ספר בגרמנית.
עוד באותו לילה יצר הירשברג קשר עם מנקופף. האחרון נדהם לשמוע כי לזוג הירשברג נותרו צאצאים בחיים. הירשברג מצידו הופתע לגלות ששמונה ילדים מבית היתומים שרדו. רובם יצאו ממנו בטרם הגירוש לטרזינשטט, וכמה מהם אף עלו לישראל. אחת מהם, אינס אריאל־גרינוולד, התגוררה בקיבוץ הדתי סעד. לפני חמש שנים, בגיל 85, היא חזרה לביקור בפרנקפורט, ובזכות הכומר מנקופף קיבלה שם מהעירייה את תעודת סיום בית הספר היסודי שלא ניתנה לה בילדותה. הירשברג שלח למנקופף את המכתבים שאביו השאיר בידו, ומנקופף דאג להקליד את הטקסטים שהיו קשים לפענוח ולהעבירם לבני המשפחה בארץ. זמן קצר לאחר מכן בישר מנקופף להירשברג שעיריית פרנקפורט החליטה להנציח את בית היתומים בכיכר ולהקים בה אנדרטה לזכרם. ביום הזיכרון לשואה של שנת 2017 נסעו 16 מצאצאיהם של בני הזוג הירשברג לגרמניה, והשתתפו בטקס המרגש שנחתם בשירת התקווה. לצד אבנים ועליהן שמות הנרצחים, הוצבה בכיכר אנדרטה בצורת סביבון.
האנדרטה עוצבה בידי אמנית שוודית המתגוררת בגרמניה. הבחירה בסביבון הייתה קודם כול בשל היותו משחק המזוהה עם ילדים יהודים, אבל לא רק. לפי אחד ההסברים, לסביבון יש גם קשר למסתור מאויבים. בעבר נטען שבתקופת המרד החשמונאי שיחקו ילדים בסביבונים בכל פעם שיווני נקלע לסביבה, כדי לשטות בו ולהסתיר את העובדה שהם לומדים תורה. אחרים טענו שהסביבונים נועדו להעסיק את הילדים ולהשתיק אותם במקומות מחבוא שבהם הסתתרו היהודים מאויביהם. כך או כך, 75 שנה לאחר הירצחם באושוויץ, בפרנקפורט יש עכשיו מקום שבו זוכרים את ילדי בית היתומים.
הכומר מנקופף הגיע לארץ בשבוע שעבר, לערב השקת הגרסה העברית של הספר שכתב על בית היתומים. דני הירשברג הודה לו בשם משפחתו ובשמם של 'הילדים הנשכחים', ואמר: "אילו היו יותר אנשים כמוך לפני שמונים שנה, העולם היה נראה אחרת". 
