תגידו מזל טוב, הרמטכ"ל אביב כוכבי חוגג בימים אלה שנה לכהונתו. הכנסת ה־20 פיזרה את עצמה בסוף שנת 2018, כמה שבועות לפני כניסתו לתפקיד, ומאז הוא כנראה המינוי היציב ביותר במערכת הציבורית הישראלית.
אם לומר את האמת, הזרז לכתיבת המאמר הזה לא היה מלאת שנה להענקת הדרגות, אלא האין־משבר האחרון בעניין שילוב לוחמות בחיל השריון. בעיני רוחי כבר ראיתי את המהומה התורנית מתחוללת עלינו. את בג"ץ, התקשורת, ארגוני הנשים התומכים, הארגונים הדתיים המתנגדים, חברי הכנסת מכל הקצוות ורעידת האדמה ששוב תכה. ונחשו מה קרה? האירוע הנפיץ הזה הסתיים בקול דממה דקה. בכלום. הרמטכ"ל, בחוכמתו, פשוט הוציא את האוויר מהבלון באופן מבוקר ושקט, בלי קריאות ניצחון או שבר משום צד.
ביום ראשון השבוע הודיע הרמטכ"ל על הארכת הניסוי לשילוב נשים בתפקידי לחימה בשריון לבחינה נוספת, ושההחלטה הסופית בעניין תתקבל בסוף פרק הניסוי, מתישהו בשנת 2022. בצה"ל הודו למעשה שהתגלו פערים משמעותיים בשילוב הנשים בשריון בפיילוט הראשון, ולכן ירחיבו את הבחינה ואת הניסוי כדי להגיע להחלטה מושכלת. ובמילים אחרות: אין מנצחים, אין מפסידים.
אני לא מחזיקה בכל המידע שעמד לפני הרמטכ"ל כשהחליט מה שהחליט. מה שאני כן יכולה לנחש הוא שהרמטכ"ל בחר להיות חכם. הוא הבין שהחלטה חד־משמעית נגד שילוב הלוחמות בעת הזאת הייתה גוררת את כולנו, ובעיקר את הצבא, לסערה משפטית ותקשורתית, וזה ממש לא מה שהצבא צריך עכשיו. כוכבי מסתכל צפונה ורואה את איראן, סוריה ולבנון. הוא מסתכל דרומה ורואה את חמאס ברצועת עזה. הוא מסתכל מזרחה ורואה את הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. ועוד לא דיברנו על האזור כולו. הרמטכ"ל יודע שכל רגע שהוא והפיקוד הבכיר שלו יקדישו לעניינים חברתיים־אזרחיים־פוליטיים, כמו שילוב נשים או חרדים, הוא רגע פחות להתעסקות באיומים האמיתיים. אז הוא בחר, והציל את כולנו ממחול שדים מיותר וטרחני.
באופן כללי, יש במה להיות מרוצים. כוכבי עושה רושם של רמטכ"ל רציני, אמיץ וחכם, שיודע לתעדף את המשימות הדחופות, תוך ניווט מושכל מחד גיסא וחדור מטרה מאידך גיסא.
אחד הצעדים הראשונים שלו היה הקמת סדנה מיוחדת למטכ"ל, שבה ביקש מבכיריו לעצב את "מתכון הניצחון". הוא רצה לדון על עוצמתו של צה"ל כדי שזו תשיג ניצחון מובהק במערכות מלחמתיות. לא מדובר על החלטות או על תרגיל שטח, מדובר בסדנה תפיסתית, שרוצה לדבר במונחים שנתפסו קצת כמיושנים בשנים האחרונות.
הוא הוציא את עופר וינטר, הסוס הדוהר, מהקיפאון שייעדו לו בעבר, וקידם אותו לפקד על אחת האוגדות החשובות בצבא – אוגדה 98. והוא גם החליט, בצעד שאולי נראה שולי אבל הוא מעיד על עומק ורצינות – שמפקדי צה"ל יחויבו בקריאת ספרות מקצועית: "קצינים חייבים להיות אנשי מקצוע. למידה מתמשכת של אומנות המלחמה היא שם נרדף למקצועיות, מנהיגות, אחריות ומוסריות".
תעדוף בריא
אנחנו חברה שעדיין חבולה מ"נאום התהליכים" של סגן הרמטכ"ל דאז וחבר הכנסת דהיום יאיר גולן, שהחליט שבמקום לנצח בקרב הוא צריך לחנך אותנו. אנחנו עדיין חבולים ממריבות "פרשת הרפז", שבה התבלבלו היוצרות באשר למי מחליט במדינה דמוקרטית. אנחנו חבולים מפוליטיזציה שמחלחלת לדרגי הצבא הבכירים, חבולים מבכירים שמטיפים לנו שנערי גבעות מסוכנים יותר מהטרור המערכתי־רצחני הפלסטיני, ומבכירים לשעבר שמככבים בסרטי הטפה בסגנון "שומרי הסף".
ובמבט מבחוץ, אחרי שנה, אפשר לברך את כוכבי על בחירת דרך אחרת. "עד שאחרון הטרוריסטים ייפגע או יילכד", כתב כוכבי במאמר לעיתון 'ידיעות אחרונות' בחודש שעבר. במסגרת 80 שנה לעיתון הוא התבקש לבחור את "השער שלו", והוא בחר בחומת מגן (אז היה מח"ט צנחנים). הדברים שלו, קצרים וחדים, יכולים לצייר את רוח המפקד: "רודפים את האויב בכל מקום שבו הוא נמצא, ואין שכונה, רובע או עיר פלסטיניים שחסינים מעוצמתו של צה"ל", הוא כתב, וסיים בעתיד: "צה"ל כיום, מקצועי עוד יותר, נחוש, יוזם ופועל בגלוי ובחשאי, וביום פקודה, היכן שיידרש, יעמוד במשימותיו – כמו בלילה ההוא בבלאטה".
כוכבי יודע לדבר אל החברה הישראלית, אך במקום להטיף לה שמתחוללים בה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, הוא בוחר להכין אותה לאתגרים שעומדים לפניה
גם כוכבי יודע לדבר אל החברה הישראלית, אבל במקום להטיף לה שמתחוללים בה תהליכים כמו בגרמניה הנאצית, הוא בוחר להכין אותה לאתגרים העצומים שעומדים לפניה.
עוד לפני חיסול סולימאני ובלי קשר אליו, החליט הרמטכ"ל כוכבי לשנות מדיניות בתיאום הציפיות עם אזרחי ישראל בכל הקשור לאיום המלחמה הבאה בצפון. והוא אומר: דעו שזו המציאות. ראשי הקרב והטווחים של הטילים גדלו, ובמלחמה הבאה – אם תיפתח – עוצמת האש תהיה גדולה ותכוּון לאזורים הומי אדם. צפויים ימים קשים לעורף, יהיו נזקים, תהיינה אבדות. התכוננו, הוא אומר לנו. גם פיזית וגם מנטלית, גם הרשויות וגם האזרח הקטן, התכוננו.
והוא גם לא נשאר חייב. בעוד הצל של בית הדין הפלילי בהאג מעל ראשינו, הוא בחוכמתו שוב עושה את התעדוף, ומסמן להם, לנו ולעולם שהחיים עצמם חשובים יותר מהפוליטיקה שהם עושים על הגב שלנו. הוא תיאר את המציאות כפי שהיא תהיה, תוך הצגת עמדה בלתי מתפשרת, שלפיה צה"ל לא יהסס להפעיל אש על שטחים עירוניים שמהם האויב יורה עלינו בחסות אוכלוסייה אזרחית. אין יותר מגינים אנושיים, אומר כוכבי להאג ולעולם. במצב של מלחמה, אנחנו נכה במי שאפשר כדי להדוף את האויב.
דרוש אומץ להגיד דברים כאלה. זו נבואת זעם, לא נחמה. אלה דברים שהווליום שלהם אולי נמוך כרגע כי כל־כך סוער אצלנו בפוליטיקה, אבל הם קשים – גם פנימה וגם החוצה, והוא עדיין מתייצב ואומר אותם. בלי פלפולים ובלי התחמקויות, תוך קביעת סדר עדיפויות ברור ובהרבה תבונה וכישרון. כדאי להטות אוזן לדברי הרמטכ"ל, אלה שנאמרים בקול ואלה שנאמרים מתוך המעשים. הצלחתו – הצלחתנו.
