הראשון לציון הרב יצחק יוסף יצא השבוע בבוטות נגד העולים מחבר המדינות, באומרו כי הם "מסות של גויים גמורים", כפי שפורסם לראשונה בידיעות אחרונות. רק פתח את פיו הקדוש, ויצאו ממנו מחרוזות־מחרוזות של דברי בלע והסתה, של שנאה אמיתית.
לדבריו, לא רק שאלה אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה, אלא גם כאלה ש"הולכים לכנסייה בכל יום ראשון, הולכים למנזר" (הטעות במקור). ובניגוד לנוצרים האדוקים שכאמור "הולכים למנזר", באותה נשימה רעילה הוא מצהיר שהם גם "קומוניסטים, עוינים את הדת, שונאי דת. הם לא יהודים בכלל, גויים".
שואלים אתם, מה עקץ את הראשון לציוננו? הבחירות, כמובן. הבחירות האלה מוציאות ממקצתנו את המיטב. משום שבסבב השלישי הזה הציבור מנומנם (שלא לומר בתרדמת) הדרך שבחרו כמה מהפוליטיקאים כדי להעיר את העם משנת החורף שלו היא בזעזוע. בהתלהמות. בהטחת רפש ובליבוי שנאה. גם הרב הזה בחר שלא להיות גורם ממתן ומאחד אלא להוסיף עוד קיסם למדורה.
הוא מצהיר שהבעיה שלו עם כל הגויים האלה, שמטמאים את ארץ קודשו, היא לא עצם הימצאם כאן, אלא עניין אלקטורלי בלבד: "אחר כך מצביעים למפלגות שמסיתות נגד החרדים ונגד הדת… מצביעים לכל מיני מפלגות אנטי־דתיות". כלומר – לא לש"ס.
אבל אם ננקוט את גישת גן דרדסים וננסה לברר מי התחיל את כל הטוב והאור הזה, נבירה קלילה בחדשות של שבוע שעבר תציף לנו את הסרטון האנטישמי של ח"כ אלכס קושניר ממפלגת ישראל ביתנו, שלטענתו הצליח להוכיח את הקשר בין "נידה, טהרה, רבנים וקופות חולים". על כך כתבה היטב אורלי גולדקלנג בדיוקן בשבוע שעבר, ואין צורך להזכיר את האנטישמיות, השנאה והבורות הנוטפות מהסרטון ההוא.
הבחירה הבוגרת תהיה, כמובן, להגיב עניינית לסרטון, להתעלם ממנו או לפתור את בעיית היסוד. את כל אלה לא עשה הראשון לציון, כידוע. מה בעיית היסוד? העובדה שבאמת הגיעו מאות אלפי עולים על פי חוק השבות, שאינם יהודים על פי ההלכה. למה? כי הם חיו אלפי שנים בגולה. בגולה, מתברר, יש גויים. כשמעט יהודים מוקפים בהרבה גויים, וכשהזהות היהודית שלהם אינה מתוחזקת מסיבות אלו ואחרות, יש חשש סביר שהם יתבוללו. אך האם אין זו מטרתו ואף חובתו של הרב הראשי לקרב אותם ולהקל עליהם לחזור לחיק היהדות? במיוחד אחרי שעלו לארץ, שיש להם סבא או סבתא יהודים, שהם משרתים בצבא יותר מצאצאי כבוד הרב ותורמים למדינה שהם רואים בה מדינתם?
יתרה מזו, האם ייתכן שהגישה של כבוד הרב, להקשות עליהם עד מוות את תהליך הגיור, מונעת מהם לגשת אליו מלכתחילה ורק מקבעת את הבעיה? ועוד: אולי גישתו של הרב מרחיקה אותם מהיהדות ותורמת בכך לדור נוסף שחי וגדל בארץ בבורות כלפי היהדות, כמו הוריהם?
לראשון לציון אין שום כוונה לפתור את הבעיה. ההפך. הרב דוד אמסלם והרב דוד סתיו, שבאו לתקן אותה, ולהקל ולו במעט על הגיור של מי שבאו מבית יהודי באמת, ואף שאינם יהודים על פי השולחן ערוך הם רוצים להיות כאלה, סופגים קיתונות של בוז וביקורת. לביקורת זו ענה הרב אמסלם: "הגיע זמן לומר לו: 'היכבד ושב בביתך ושתוק! אל תדבר סרה בגרים ובגיורים, פן מן השמיים יקפידו עליך ויבולע לך'… בקרוב תסתיים הקדנציה של האיש האלים הזה, ונזכה לברך 'ברוך שפטרנו' ממנו ומגסות רוחו".
ומה יהיה יום אחרי הבחירות? איך תיראה ציון של הלבבות השבורים, הפגועים, השונאים? איך נוכל לאהוב שוב, להביט זה לזה בעיניים? קל לזרוע שנאה. קשה לאחות ולקרב. קל לטעת ספק, קל להחמיר, מאוד קשה ללכת לקראת האחר. איך אנחנו רוצים שתיראה החברה שלנו? מי אנחנו רוצים שינהיג אותה? רק על זה אנחנו צריכים לחשוב בבחירות הבאות, והלוואי שיעברו כבר, ונאמר אמן.
האם אין זו חובתו של הרב הראשי לקרב את היהודים שהתבוללו בגולה ולהקל עליהם לחזור ליהדות?
