"אז מה אתה חושב על סדרת הכתבות של יונית לוי 'האמריקאים'" שאלו אותי הרבה מאוד אנשים בשבוע האחרון. "האם זה הגיוני שכמעט ולא היו אורתודוקסים שהתראיינו?" שאלו רבים מסביבתי הקרובה. בהתחלה לא עניתי, כי רציתי לראות את שני הפרקים הראשונים, אלה שעסקו ביהודי ארה"ב.
אתחיל בכך שזה כל-כך חשוב ומדהים שחברת החדשות החליטה לאפשר למגישה שלהם, הטאלנט הבכיר של החברה, לצאת למסע שנותן במה של קרוב ל-50 דקות של זמן מסך כה יקר וצפוף – לדיון סביב נושא שהוא כה חשוב ומשמעותי לנו כאן בישראל. הרי בליהוק של לוי להובלת הסדרה, יש אמירה: לא מדובר בכתבת או כתב צעירים שיספרו את הסיפור, אלא זאת שמובילה את המהדורה כל-כך הרבה שנים, היא זו שתחקור את הנושא.
בנוסף, אני חושב שבזמן הלא ארוך במיוחד, לוי הצליחה לגרום לצופים להסתקרן, לפתוח את הראש, ואולי אף להתחבר. רבים ממכריי, דתיים וחילוניים כאחד, הרגישו אי נוחות מהצורה בה הרבה הרפורמי אנג'לה בוכדל מופיעה בבית הכנסת, במשהו שנשמע יותר כמו מחזמר בברודווי (התיאטראות של ברודווי ממש לא רחוקים מבית הכנסת שלה במרכז מנהטן). ואגב, זה בסדר שהם מרגישים ככה, כי כל דבר שגורם לנו להרגיש בצורה מסויימת, או לחשוב – הוא חיובי.
אני אישית התרגשתי מהשירה שלה, ומלקיחת פסוקים או קטעים מהמקורות, והלבשת תוכן עדכני ומוקפד – זאת למרות שלא הייתי יכול לשהות בבית הכנסת הזה כאדם שומר שבת. עבור רוב הישראלים, היהדות בצורה הזו היא זרה – ודווקא בגלל זה מדובר בליהוק מצוין לראיון. גם חשוב היה להיחשף לאותם יהודים שמחרימים את ישראל, או כאלה שתומכי בברני סנדרס לנשיאות; כיוון שלצערי, לא מדובר כבר בשוליים, אלא בנתח משמעותי מהקהילה היהודית.
אז נכון, לא היו כמעט אורתודוקסים שהתראיינו, או חיים יהודיים אורתודוקסיים שהוצגו על המסך. אין ספק שהייתי רוצה לראות את לוי מסתובבת בבתי ספר יהודיים אורתודוקסים (או אפילו קונסרבטיבים) ורואה צעירים וצעירות ציוניים, הלומדים יהדות ברמה גבוהה, התומכים בישראל בצורה יוצאת דופן – ושנישואי תערובת הוא בכלל לא נושא עבורם. אך כעיתונאי אני יודע שלא משנה מה תעשה – תמיד יספרו לך שלא כללת את כל האלמנטים הרלוונטיים. הרי אפשר היה לטעון שאין בסדרה גם ייצוג לקהילה היהודית-רוסית-אמריקנית, לה על פי ההערכות קרוב למיליון חברים.
מאידך, הייתי מעדיף שמול ועידת ג'יי סטריט, היו מציגים את ועידת השדולה הפרו ישראלית איפא"ק: 20 אלף אמריקנים המגיעים לתמוך בישראל, רובם יהודים. הרי איפא"ק הוא הרבה יותר גדול ומשפיע מג'יי סטריט, והוא גם דו-מפלגתי.
את הנקודה הכי משמעותית העלה בפני דווקא חבר העובד בתחום של יחסי ישראל תפוצות, שחידד לי את העניין בצורה הטובה ביותר. "אם הייתה בישראל רמת הבנה בסיסית על העובדה שהקהילה היהודית-אמריקנית בכלל קיימת, על זה שיש זרמים, על זה שיש ויכוחים לגבי ישראל – יונית היתה יכולה לצלול למקום עמוק יותר, להראות ניואנסים שיש בקהילה היהודית שם" אמר לי החברץ
בין השאר העלה החבר נושאים משמעותיים מאוד, שהלוואי ולוי הייתה יכולה להגיע אליהם, כגון: אתגרים בין-דוריים, המאסה העצומה של אלה המגדירים עצמם כ'רק יהודים' – ללא כל שייכות לזרם. כאלה שבקושי מחוברים ליהדות שלהם. לדברי אותו חבר, "הסוגיה הדרמטית של נישואי תערובת שהוזכרה בכתבה, עברה משלב ההכחשה לשלב הפתרונות". הוא היה שמח גם לראות חשיפה ל"עוני יהודי" שרבים יופתעו לדעת שקיים – אפילו בניו יורק. "בגלל שאין בישראל אפילו את הידע הבסיסי, היא נאלצה להסתפק ברמה הדי בסיסית, ואולי השטחית, של הצגת הסוגיות הכי בסיסיות". לטענתו, "עבור מי שעוקב אחרי הנושא של יהודי ארה"ב, זה לא חידש הרבה, אבל יכול להיות שבזכות ה-20% רייטינג שלה, יש ישראלים שבפעם הראשונה ראו מה זו רבה רפורמית. אולי זה איתגר קצת את הסטראוטיפים אצלם. ואם כן? אז דיינו".
זו נקודה שאני חופר בה כבר כמה שנים: אם חברת החדשות או כלי תקשורת מרכזיים נוספים, היו בוחרים לעסוק בנושא באופן שוטף, כפי שהם מסקרים נושאים פנים ישראליים אחרים – היה אפשר בסדרה של לוי להגיע לנושאים הבוערים באמת. אם החברה הישראלית הייתה נחשפת לנושא מעת לעת דרך המהדורה המרכזית ושאר התוכניות, היינו יכולים לקבל כאן מוצר שיחדש לנו עוד יותר; שיגרום לנו עוד יותר להרגיש אי נוחות או לחילופין הזדהות. אם כן, זו התחלה מצויינת, ואני מצפה כבר לסדרת ההמשך.
