1. מפלגת העבודה־גשר הפיצה בשבוע שעבר סרטון בחירות נוסף שבו היא מבטיחה שנציגיה יהיו "בני אדם לפני הכול". בסרטון בכיכובם של ארבעה קשישים הכריז הקריין על גובה קצבת הזקנה בישראל: 2,335 שקל לזוג ו־ 1,554 ליחיד. עוד הוסיף הקריין שבישראל חיים חצי מיליון קשישים עניים ש"פשוט לא סופרים אותם", אבל העבודה־גשר תדאג להגדיל את קצבת הזקנה ולחלץ אותם מעוני. בתוך זמן קצר, ציוץ ויראלי גילה כי אחד "הקשישים העניים" מהסרטון הוא למעשה מזכיר מפלגת העבודה בהוד־השרון, רפאל בן־מרדכי, שכנראה לא חסרים לו אמצעים לקיום, וודאי שאינו נשען לפרנסתו על קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי.
האנקדוטה הזאת אינה הכשל המרכזי בסרטון מפלגת העבודה־גשר. ראשית, במפלגת העבודה טועים לחשוב שהקשישים בישראל מתקיימים רק מקצבת הזקנה, בעוד קצבאות וגמלאות הן רק כ־27 אחוזים מהכנסותיו של משק בית ממוצע בראשותו של אזרח ותיק. רוב הכנסתם של אזרחים ותיקים מגיעה מעבודה ומפנסיות וחסכונות שצברו במהלך חייהם. לרובם נכסים ודירה בבעלותם, והוצאותיהם נמוכות מאלה של משפחות צעירות.
הטענה ש"אי אפשר להתקיים מקצבה של 2,300 שקל לחודש" מוגזמת כי לרוב הקשישים אין זו הכנסתם היחידה, ואלו שזו כן הכנסתם היחידה מקבלים השלמת הכנסה וסיוע נוסף. אבל הדרישה של מפלגת העבודה, להעלות באופן גורף את קצבת הזקנה בעלות של כמה עשרות מיליארדי שקלים בשנה, היא מוגזמת אפילו יותר. העלאה גורפת של קצבת הזקנה תגיע גם לקשישים אמידים ולמיליונרים, כי היא אוניברסלית וניתנת לכל מי שעבר את גיל 70. אולי היא תצליח להוריד את מספר הקשישים העניים לאפס, אבל היגיון רב אין בה, ואם יותר לי להוסיף – גם לא צדק.
2. בסוף השבוע שעבר התברר לכולנו עד כמה חשוב תפקודם התקין של כוחות ההצלה בישראל. את הזוג הצעיר שנתקע במעלית לא הצליחו כוחות הכבאות וההצלה לחלץ בחיים, אבל רבים אחרים חייבים להם את חייהם. על רקע פעולתם האמיצה של לוחמי האש, התנהלותו של ועד העובדים שלהם אינה נתפסת. קשה להאמין, אבל תחקיר האירוע של השבת שעברה מתעכב בגלל עיצומים שהכריז ועד העובדים של הכבאים החל במוצאי שבת.
למעשה נראה כי עיצומים ושביתות הם דרך חיים בשירות הכבאות וההצלה של ישראל. הסכסוך בין יו"ר ועד העובדים אבי אנקורי לנציב הכבאות דדי שמחי מביא רבים לפקפק בכשירות המבצעית של שירותי הכיבוי בישראל. ב־2016 קבע דו"ח מבקר המדינה כי "בארבע השנים שחלפו מאז הקמתה של הרשות, חלו שיבושים בפעילותה לעיתים תכופות, ולטענת גורמים ברשות הדבר פוגע בכשירותה המבצעית וביכולתה להעניק לציבור שירות ראוי, ועלול לגבות מחיר יקר בנפש וברכוש".
בניגוד לגורמי הביטחון האחרים בישראל – צה"ל, המשטרה, השב"כ, המוסד ושירות בתי הסוהר – בארגון הכבאות יש ועד עובדים וזכות שביתה. זו תופעה נדירה גם בהשוואה בינלאומית. שירותי חירום מוחרגים על פי רוב מיחסי עבודה קיבוציים, מסיבות של ביטחון הציבור.
העיצומים הנוכחיים הוכרזו כי מפקד מחוז ירושלים נתן פקודה לשלושה כבאים מתחנת בית־שמש לתגבר את תחנת ירושלים. ברקע הדברים סכסוך אישי של יו"ר ארגון הכבאים על שכרו ותנאי עבודתו. בעבר יצא ארגון הכבאים לשביתה שנמשכה חודשים ארוכים בשל ביטול חבילת ערוצי טלוויזיה בתחנות הכיבוי. יו"ר הוועד דרש להיות שותף בקבלת החלטות פיקודיות, כולל החלטות על מינוי בכירים בכבאות, וכשסורב הכריז על ניתוק מגע של לוחמי האש מהנציבות, כולל מניעת כניסתו של הנציב לתחנות. הוועד סירב לקבל את הנחיות נציב הכבאות, והורה לעובדיו לסרב לפקודות מפקדיהם. במסגרת העיצומים לא קיבלו כבאים שיחות ממפקדיהם מחוץ לשעות העבודה, ובכך לא התאפשר להזניק כבאים נוספים במקרה של אירוע גדול.
הרבה לפני הטרגדיה הבאה, מדינת ישראל צריכה להכריז על שירות הכבאות וההצלה כעל שירות ביטחוני כמו צה"ל והמשטרה ולהודיע כי לוחמי האש אינם רשאים לשבות כרצונם. תנאי השכר שלהם יכולים להיות צמודים לאלה של המשרתים בצבא הקבע, כמו שוטרים. אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו אחרת.
3. בשולי הטרגדיה בתל־אביב, כדאי לדבר על ניהול סיכונים. לצקצק אחרי אסון זה ספורט לאומי, וישראל ודאי אלופה בינלאומית במקצה "איפה הייתה הממשלה", אבל ספק אם יש לממשלה כלשהי מה לעשות לנוכח אירועים חריגים כאלה. ממשלה טובה אינה ממשלה שאינה לוקחת סיכונים אלא ממשלה שמנהלת את הסיכונים העומדים לפתחה: שוקלת את הסיכוי שדבר מה יקרה, ובוחנת אם התועלת בהתכוננות אליו גדולה מהעלות.
מוכנות לכל תרחיש קצה תדרוש משאבים עצומים. אי אפשר לצפות מעיריית תל־אביב (וגם לא מעיריית ניו־יורק, שבה אירעו הצפות חמורות בשנה שעברה) לבנות תשתיות ניקוז בעלויות אסטרונומיות רק כדי להתכונן לתרחיש שקורה אחת לחמישים שנה.
