בין אייטמי האקטואליה של היממה האחרונה התחבאה לה ידיעה צנועה על פרישתו של השר (כן, עדיין) משה כחלון מהחיים הפוליטיים. האיש שלקח פסק זמן דומה לפני שמונה שנים וחזר לזירה ב-2015 בקול תרועת "כולנו", נדרש בסבב הבחירות האחרונות לאסוף את שאריות מפלגתו המדשדשת סביב אחוז החסימה ולהתכנס לתוך מפלגת האם – הליכוד. אם היה משהו מפתיע בהודעת הפרישה, היה זה הגילוי המרעיש שכחלון עוד מתהלך במסדרונות הפוליטיקה הישראלית.
פה ושם נמצא איזה כלי תקשורת שביקש לחלוק כבוד אחרון לשר האוצר שהתיימר לעשות לבעיית הדיור את מה שעשה לפלאפונים (ללא הצלחה); אבל רובם ככולם הקדישו לו דקות בודדות בלבד ועברו מיד לאייטם הבא. בכל זאת, יש לנו פה בחירות על הראש, וסגירת הרשימות לוחצת לתת זרקור למי שעוד עשוי להתמודד במסגרתן. הצופה המיואש, המבקש להבין מי נגד מי ובאיזה אותיות רץ המועמד החביב עליו הפעם, מוצא עצמו ממלמל מול המסך: "תהיו כחלונים". לא כולם חייבים להתמודד. חסכו מאיתנו את המראה של אלפי קולות הנשטפים בצינורות הביוב של אחוז החסימה, ושבו קצת על הספסל. תנו למערכת המבולבלת הזו להתייצב ולתמונה להתבהר. עם קצת סבלנות אולי תצליחו להשתלב בתמונה הסופית כשהעדשה תפסיק לרעוד.
החיים עצמם
להבדיל מפורשים אחרים, כחלון בחר בניסוח מקורי יותר בהודעתו לראש הממשלה. הוא לא אמר שבכוונתו "לעשות לביתו" – לא מדברים ככה במפלגה חברתית – אלא שבצד מיצוי, הוא מבקש להקדיש זמן למשפחה ולשני נכדיו. למען האמת, נוכח סבב הבחירות השלישי (ולגמרי לא ברור שהאחרון לעונה זו), כולנו (אנחנו, לא המפלגה) חשים תחושת מיצוי, אבל מי שואל אותנו.
כחלון, שטרם מלאו לו שישים, עוד יעשה לביתו מן הסתם, ובואו נודה, סבתאות היא לא בדיוק פול טיים ג'וב. אבל יש משהו יפה ומרענן בצורך ובגעגוע שעולה מדבריו להקדשת זמן למשפחה. מפלגה ערכית באמת – כזו שמעודדת צמיחה וחדשנות אבל גם שומרת על מבנה המשפחה – צריכה לקדם חוקים שיאפשרו לנו לפרוח מקצועית מבלי שנשכח מאין באנו ולאן אנחנו חוזרים מותשים בערב. מישהו במסדרונות הכנסת צריך לתת קונטרה איתנה לקשקשת הציפייה להיות זמינים בכל רגע לבוס "למעט בשעת נהיגה" (תודה באמת), ולנצל את הדיגיליטציה באופן כזה שיהפוך את החיים שלנו בכללם לזמן איכות אחד גדול של משפחה ערכית. כן, גם כשהילדים כבר חצו את גיל חינוך ולא זקוקים לאמא שתרוץ להוציא מהמעון או לאבא שיחזיר מהחוג. גם כשאין ילדים בבית בכלל. משפחה וזוגיות הן לא תוכניות לפנסיה. הם החיים.
