יש לי איזה קטע מטופש ונפלא בזמן האחרון, לבקש מכל מי שאני נפגש איתו לפתוח את הווטסאפ שלו רגע, ולחפש בשורת החיפוש למעלה את ה"חחחחח" הכי ארוך שיש לו בהיסטוריה של ההתכתבויות. לכל האנשים יש חחחחח בווטסאפ. רוב החחחח קצרים, חח, או חחח, או חחחח, אבל יש כאלה ארוכים ארוכים, ואחד מהם הוא הארוך מכולם, וכשמחפשים את החחחחח הכי ארוך בווטסאפ, ומקלידים מלא פעמים את האות ח', הווסטאפ הופך למין מרוץ מצחיק.
בהתחלה יש עשרה מועמדים, ואז חמישה, ואז שלושה, ואז שניים, ובסופו של דבר ישנו החחחחח המנצח, החחחחח הארוך ביותר. ועל החחחחח הכי ארוך בווטסאפ שלי, שנגזר מאחת הדאחקות הכי מצחיקות ומטורללות שעשו לי בחיים, אחראי בחור אחד, מתן גז שמו, ולא בכדי. מתן גז הוא אחד החברים הכי טובים שלי בעולם הזה, ואחד האנשים הכי נפלאים ומצחיקים וכיפיים בעולם הזה, ואחד האנשים שאני הכי אוהב בעולם הזה, והשבוע, ביום ראשון, הוא התחיל לעבוד בעבודה חדשה, מגניבה ושווה, אחרי חצי שנה קשוחה של יזע ודמעות. הוא שמח מאוד עכשיו, ובגלל העובדה שהוא שמח גם אני שמח. לכן אני מקדיש לו את הטור הזה.
* * *
פגשתי את מתן בשבוע הראשון ללימודי הקולנוע שלי. זה היה ביום רביעי אחד, בהפסקה קצרה שקיבלנו באמצע השיעור של ד"ר יעל שנקר. היא הראתה לנו בשיעור איזה קטע ציוני להפליא מהסדרה "תקומה", ואני התרגשתי עד דמעות מהקטע שראינו, וגם מתן התרגש עד דמעות מהקטע הזה. עובדה שבהפסקה, במרפסת, שנינו היינו עם דמעות בעיניים, וכל החברים שלנו, אנשי הרוח הציניקנים, לעגו לנו שאנחנו עדיין ככה, ציונים ונרגשים. אבל לנו לא היה אכפת, היינו ציונים ונרגשים, והפכנו ברגע אחד לחברים טובים טובים.
איך מסבירים את מתן גז. אני אספר לכם סיפור. פעם אחת טיילתי איתו ועם עוד חבר ברחובות סן פרנסיסקו, היינו בדרך לאנשהו ומיהרנו מאוד. פתאום, בזמן שמיהרנו מאוד, מתן אמר, בא לי שוקולד לבן, ואנחנו אמרנו לו, עזוב אותך, מה שוקולד לבן עכשיו, ומתן אמר, בא לי שוקולד לבן, ואנחנו אמרנו, די מתן, ומתן התחיל לשיר פתאום, בא לי שוקולד לבן, בא לי שוקולד לבן, בא לי שוקולד לבן, ככה הוא שר, עד שגם לנו התחשק שוקולד לבן, אז עצרנו את התוכניות שלנו, והפסקנו למהר, והתחלנו לחפש ביחד מכולת שאפשר לקנות בה שוקולד לבן.
ואחרי כמה דקות משונות של חיפושים מצאנו מכולת, נכנסנו אליה והגענו למדף של המתוקים, וכשמתן התכופף מול המדפים כדי למצוא את השוקולד הלבן שלו, שהתחשק לו כל כך, הוא ראה שם פתאום, בין החרכים, איזו עוגת ספוג מעפנה כזאת, של קינדר, וברגע אחד הוא החליט שלא בא לו שוקולד לבן, בא לו את העוגה הזאת, ואני וחבר שלי הסתכלנו עליו במבטים נדהמים, איך זה ייתכן, אתה כבר שעה חופר לנו שבא לך שוקולד לבן, ומתן חייך ואמר, כן אבל עכשיו בא לי את העוגה הזאת. ובאמת זה מה שקרההה, מתן ניגש לקופה עם העוגה שלו, שילם עליה, פתח אותה, אכל אותה, והיה מאושר.
זה סיפור קטן קטן, ובכל זאת הוא כל מה שאני צריך כדי להסביר את התופעה המופלאה הזאת ששמה מתן גז. האיש יודע לחיות נכון את החיים, כל הזמן הוא דלוק על משהו, כל הזמן הוא בטירוף על משהו אחר. הוא כמו כלב, בקטע טוב. כל הזמן הזנב שלו מכשכש. כל הזמן הוא נעול על משהו, תמיד יש לו זיק בעיניים, תמיד הוא עם אנרגיות של התחלה. זה דבר מטורף. כשהוא היה רווק הולל, נניח, בכל פעם שהוא יצא עם מישהי הוא היה אומר לי, יאיר, אתה לא מבין, מצאתי את האהבה של החיים שלי, בחיים לא הרגשתי ככה, זאת הבחורה הכי יפה וחמודה וחכמה שפגשתי. וזה לא שהוא הגזים או משהו, ככה הוא הרגיש. כל הזמן הוא התכשכש.
וככה הוא ניהל את החיים שלו. כשהתכשכש לו לעזוב את לימודי הקולנוע ולהפוך לעיתונאי, הוא סידר לעצמו פגישה עם העורכים של "עובדה" והם קלטו את האנרגיות ואת החשק שיש בו, אז הם קיבלו אותו לעבודה. וכשהתכשכש לו ללמוד ערבית, הוא נסע לעקבה לחודש וחצי כדי ללמוד. וכשהתכשכש לו לרדת במשקל, הוא פצח בדיאטה מטורללת והפך בבת אחת לחתיך על חלל משהו מפחיד, וכשהתכשכש לו לנסוע לטיול במזרח הוא נסע לטיול במזרח, וכשהתכשכש לו לחזור לעיתונות הוא התחיל לעבוד ככתב בתוכנית תחקירים אחרת, וכשהתכשכש לו לעזוב את הקריירה המגניבה שלו וללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה (!), זה מה שהוא עשה.
* * *
צחוקים צחוקים, אבל כבר כמה חודשים שמתן נמצא בתקופה קשה ומורכבת. הוא עזב את העבודה שלו כדי ללמוד ברצינות, תקופת ימי האבטלה שלו תמה, וראיונות העבודה המעטים שהוא הצליח להשיג לא עלו יפה. אני במקומו כבר מזמן הייתי נשבר ושוקע בתסכולים ובמרמורים, אבל מתן לא עשוי מהחומר הזה. הלב שלו כשכש קדימה. בעיניים שלו בער אותו הזיק הנפלא. כל הזמן הוא שוקק ומשתוקק. כל הזמן הוא תאב למשהו. פעם זה שוקולד לבן, פעם זו משרה בהייטק. אבל זה לא מה שחשוב, מה שחשוב זו האנרגיה שבה הוא חי. זה חשוב כי ככה צריך לחיות, ככה ממש, עם תנופה, עם חיוך, עם זיק, עם זנב קטן ומכושכש. ככה צריך לחיות את החיים, זאת מערכת ההפעלה הנכונה בשבילם. צריך לחיות ככה, כמו מתן בדיוק. הנה, עובדה, ביום ראשון האחרון הוא התחיל עבודה שווה ומגניבה בחברת סטארט־אפ מגניבה. עד הכשכוש הבא. כפרה על מתן גז, איך מגיע לו, איך אני שמח בשבילו, איך אני אוהב אותו, אתם לא מבינים.
