סיפוח בקעת הירדן עכשיו – כי ישראל לפני הכול

אתחיל מהשורה התחתונה: ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו יכולה וצריכה להחיל ריבונות על בקעת הירדן עכשיו, לפני הבחירות.

רגע לפני בחירות מועד ב' כינס ראש הממשלה נתניהו מסיבת עיתונאים ובה הציג את מפת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן. "זו שעת כושר חד־פעמית", הבהיר נתניהו, ולא הגזים. "אחיל את הריבונות הישראלית בבקעת הירדן ובצפון ים המלח. זה הגבול המזרחי של מדינת ישראל". נתניהו הודיע שהוא יעשה זאת עם הקמת הממשלה הבאה (זו שקיווינו שתקום לאחר הבחירות ההן). בינתיים, ממשלה לא קמה בישראל, אבל העולם לא מחכה לנו ושעת הכושר החד־פעמית עוד רגע מתפוגגת. ולכן אסור לחכות להקמת ממשלה, והצעד החיוני הזה חייב להיעשות כעת.

בקעת הירדן היא נכס חיוני ביטחוני ואסטרטגי לישראל, כמעט אין חולק על כך. היא גבול טבעי ביטחוני לישראל הקטנה, ומצויה בקונצנזוס לאומי רחב, בדומה לרמת הגולן או לגושי ההתיישבות. בין היתר משום שההתיישבות הערבית שם דלילה יחסית.

אני מסכימה שהאידיאל הוא להחיל ריבונות בתקופה של ממשלה יציבה בישראל, ולא של ממשלת מעבר. אבל אנחנו לא חיים באידיאל אלא בחיים עצמם. וכאן, אין זמן

אנו מצויים בחלון זמנים היסטורי, הזדמנות מדינית נדירה שאולי לא תחזור. ממשל טראמפ עשה צעדים גדולים למען ישראל הן ברמת הגולן, הן בירושלים והן ביהודה ושומרון. הממשל הזה הולך לבחירות בסוף השנה ומטבע הדברים עתידו לוט בערפל. אין כל הבטחה שטראמפ ייבחר שוב, והאופק של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב מבשר רעות, גם כלפינו. ולכן, אין זמן.

אני מסכימה שהאידיאל הוא להחיל ריבונות בתקופה של ממשלה יציבה בישראל, ולא של ממשלת מעבר. אבל אנחנו לא חיים באידיאל אלא בחיים עצמם. וכאן, אין זמן. יש איראן וחיזבאללה, יש בחירות כאן ובאמריקה, יש אירופה ורוסיה, ופשוט אין זמן למציאות אידיאלית. במרוץ הזה, כשהחלון נפתח אסור לפספס אותו.

מעבר לממשל טראמפ, שהוא ההזדמנות הגדולה, יש צבר אירועים נוספים שיכול לעמוד לשירותנו במקרה כזה. הראשון הוא הצהרת פומפאו בדבר חוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון. הצהרה זו נעשתה לאחר עבודת מטה ארוכה והיא מגובה בעומק משפטי. המוקד השני הוא האו"ם. כבר תקופה ארוכה שמדינת ישראל נמצאת בקרב בלימה מול מועצת זכויות האדם של האו"ם, נגד פרסום "רשימה שחורה" של עסקים ביהודה, שומרון, בקעת הירדן, הגולן וירושלים. מי שמשחק בונקר, בסוף יחטוף גול. בסוף, הוועדה האנטישמית הזו תפרסם את הרשימה. התגובה הציונית ההולמת מלכתחילה, ולא בדיעבד, צריכה להיות ריבונות.

העניין השלישי הוא הרשות הפלסטינית. שם זיהו מזמן את הפוטנציאל בשטחי סי ועובדים ללא מנוח. לאחרונה שוב קרא ראש הממשלה הפלסטיני לתפוס את הגבעות: "יש צוות במשרד ראש הממשלה ושמו צוות שטחי סי", הוא הודיע, וקרא לשתול ולזרוע, להציב קרווילות ולהשתלט על האזורים הללו. אם הרשות הפלסטינית מודיעה שמבחינתה אין הבדל בין שטח בי, איי או סי, ממשלת ישראל צריכה לנצל את שבירת מוסכמות העבר ופשוט להחיל ריבונות על הבקעה.

מחטף? אז יגידו

איך עושים את זה? מבחינה חוקית, הכול כשר ומוכן: נדרשת רק החלטת ממשלה. אין צורך בחקיקה בכנסת בכלל. כשמנחם בגין רצה להחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן, הוא עשה את זה ביום אחד. ב־14 בדצמבר 1981 החליטה הממשלה על הגשת "חוק רמת הגולן" לכנסת, והוא עבר עוד באותו היום בשלוש קריאות. בגין יצא באותו יום מאשפוז, כינס את השרים בביתו לאישור החוק, הגיע למליאת הכנסת בכיסא גלגלים והעביר את החוק. הסיבה לחשאיות ולמהירות הבזק שבה ניהל בגין את המהלך, הייתה חשש מלחצים בינלאומיים חיצוניים. אלו אכן הגיעו לאחר המהלך, גם מצד ארה"ב וגם מצד מדינות ערב ושאר העולם. אבל הגולן שלנו. היום גם ידידתנו הגדולה מעבר לים מכירה בכך. הבאנו את היום.

הפרוצדורה של נתניהו בבקעה פשוטה בהרבה. הוא לא צריך לחוקק חוק, די בהחלטת ממשלה בצירוף צו החלת המשפט הישראלי. בקעת הירדן היא חלק מארץ ישראל המנדטורית, ולכן אין צורך בחקיקה בכנסת. את חוות הדעת המשפטיות יש כבר מי שמכין, וזה בהחלט אפשרי.

אגב, אפשר גם להעמיד את זה למבחן הכנסת, ואז נראה. הרי חברי הכנסת הנדל והאוזר מאתגרים את נתניהו מימין כבר תקופה ארוכה. האם יתנגדו למהלך כזה שהם עצמם מאמינים בו מאוד? האם ליברמן יתנגד? עודד פורר? ומה עם בוגי יעלון, נאמן בקעת הירדן זה זמן רב? האם בשעת השי"ן הם יתנגדו? גם סביב "חוק הגולן" של בגין התפצלה מפלגת העבודה בהצבעה בכנסת, והחוק עבר ברוב של 63 תומכים. האם הרק־לא־ביבי יאבד לנו את בקעת הירדן? כולי תקווה שלא, אבל אם כן, זה יהיה נושא מצוין לדון עליו בבחירות. נושא שקשור בטבורו לעתידה של מדינת ישראל, לביטחון שלנו כאן, הוא דבר ששווה לדון עליו בבחירות, בניגוד לחסינות ולעניינים פרסונליים.

יגידו שזה מחטף בחירות. אז יגידו. אוי לנו אם נחמיץ הזדמנות מדינית נדירה בגלל כמה זועקי ספינים או כמה כותרות אדומות בעיתונים הרגילים. אגב, היועץ המשפטי לממשלה צפוי להתנגד, הוא כבר הודיע שיתנגד (לאחר הצהרת נתניהו); גם להסדרה של היישוב מבואות־יריחו התנגד היועמ"ש בתחילה, אך השתכנע לאחר שהסבירו לו את החשיבות והמשמעות, והסיר את התנגדותו. אפשר לעשות זאת גם הפעם, ואפילו אם תהיה התנגדות יועמ"ש היא לא מחייבת עצירה של המהלך. ניצול נסיבות מדיניות נדירות כל־כך הוא סביר גם סביר, אפילו בממשלת מעבר, ואיננו נופל במתחם "חוסר הסבירות הקיצוני", שמצריך התערבות משפטית. ואם בג"ץ יתערב? בבקשה, בואו נילחם בבג"ץ על זה, על העתיד של המדינה. נוכיח בהמונינו בקלפי שהעם הוא הריבון. זה, אגב, יביא לליכוד הרבה יותר מנדטים ממריבות על חסינות משפטית.

השבוע הודיע ח"כ אחמד טיבי לח"כ יועז הנדל, כמו מורה הנוזף בתלמידו, שישכחו מבקעת הירדן: "תמשיכו לדבר על סיפוח בקעת הירדן – אולם אם תתקדמו עם התוכנית הזו, ח"כ בני גנץ יישאר יו"ר האופוזיציה", הכריז טיבי, והנדל מילא פיו מים. עפר שלח הספיק מאז להרגיע את טיבי שזה לא הולך לקרות, והנדל הסביר ש"בקעת הירדן שלנו ותהיה שלנו לעד", ושכחול־לבן ישקיעו בשטח ולא יסתפקו בהצהרות. נו נו. לצערי גם הוא הבין את חוקי המשחק.

נתניהו הביא את ישראל לצמיחה בלתי רגילה, הוא הוציא את הגז מהאדמה למרות קמפיין עצום נגד, הוא שמר על ההתיישבות מפני אובמה, והוא צריך להיות זה שיחיל ריבונות על בקעת הירדן. בנימין נתניהו ראוי להיזכר כמנהיג היסטורי. תהליכים כלכליים לא יביאו את זה, תהליכים מדיניים דווקא כן.

בקעת הירדן עכשיו. כי ישראל לפני הכול.