"ליברמן סירב לברך את רגב: צפו בעימות מתוך התוכנית", פמפמו עמודי הרשתות של חדשות 13 דקה אחרי שזכו לדרמה טלוויזיונית משובחת בשידור חי. קדימה, צפו בעימות. כנסו, כנסו ללינק, כי הרבה זמן לא ראיתם פוליטיקה נמוכה במיטבה.
בין הראיונות שעסקו שוב בחסינות ובהרכבת הממשלה, הזדמן לנו הצופים להציץ במשחק הכיסאות שבין המרואיינים המתחלפים. שלום, שלום, ושבוע טוב, זה מה שהיינו מצפים לשמוע, גם מיריבים פוליטיים מרים. אבל ליברמן? הוא אומר "שבוע טוב" רק לבני אדם. כך הטיח ונעלם מהמרקע. רגב מצידה הגיבה באמירה דוחה משלה: "הכי חשוב שטיבי הוא בנאדם".
זו הייתה דקת שידור מכוערת, אפילו במונחים של הפוליטיקה הישראלית. ואולי היה זה רגע אנושי, נדיר אצל ליברמן המחושב והקר. האומנם הבוז שהוא רוחש לרגב עד כדי כך עמוק שלא הצליח למנוע מהשנאה לבקוע מגרונו?
ייתכן שהם בכלל עשו מעשה פולישוק – ודקות לפני השידור תיאמו השניים במעלית או בחדר איפור את השערורייה הבאה. רגב תקבל גיבוי בליכוד וליברמן ירוויח עוד נקודות במחנה השמאל על השתלחותו בשק החבטות העממי.
בין אם מדובר בקטטה ספונטנית או מתוכננת, את הסיבוב הפוליטי הם בהחלט עשו בהצלחה. כצפוי, נתניהו תמך ברגב, שמצידה קפצה על עגלת הפמיניזם ומיהרה להגדיר את האמירה "כשוביניסטית ומיזוגנית". יו"ר ישראל ביתנו אומנם לא זכה למחיאות כפיים בפומבי, כי בכל זאת, לא נעים, אבל הקריצה למחוזות השמאל נקלטה היטב במצלמה.
האירוניה היא שדקות ספורות לפני שהדגים אחדות העם מהי, הטיח ליברמן בנתניהו ש"במקום להתעסק בדברים החשובים, המהותיים, הוא מתעסק רק בהשחרות, בהשמצת יריבים. לא באיך הוא בונה ומאחד". לא לפני שהדגיש שסמוטריץ' ורפי פרץ, הם לא בדיוק מופת לליברליות, אלא "אנשים הזויים שרוצים להחזיר אותנו לימי שאול ודוד המלך, למשפט תורה".
אז רגב היא לא בנאדם, ופרץ הוא הזוי, וליברמן הוא מופת לאחדות. תשאלו את חבר הכנסת אלכס קושניר. ואנחנו הצופים, לשיטת יו"ר ישראל ביתנו, אנחנו בסך הכול צמאי דם שרוצים עוד ועוד מאותו הדבר.
