ראש השב"כ נדב ארגמן חשף אתמול נתון לא פחות ממדהים. זה קרה במהלך טקס פרס ראש הממשלה על הישג מודיעיני-מבצעי לשנת 2019. ארגמן עמד על הבמה ואמר כי ארגונו סיכל במהלך השנה החולפת למעלה מ-560 פיגועים משמעותיים. כלומר – בכל 15 שעות, כמעט פעמיים ביממה, 365 ימים בשנה, היה מישהו שתכנן לרצוח יהודים. גברים, נשים, זקנים, טף. לא מדובר בסתם מחשבה שחלפה בראשו של אותו מחבל, לא איזו התארגנות מקומית לצאת לצומת הקרוב ולזרוק אבנים על מכוניות – ארגמן דיבר במפורש על יוזמות להוצאה לפועל של "פיגועים משמעותיים".
ערוצי החדשות המרכזיים בטלוויזיה כנראה קצת פחות נדהמו ממה שאמר ראש השב"כ. מבחינתם, מתברר, אופציה ממשית של כשני פיגועים משמעותיים ביממה לאורך כל השנה היא לא משהו שצריך לדבר עליו יותר מדי או על השלכותיו. הנה מספר הדקות – סליחה, מספר השניות – שהקדישו אמש כל אחד מהם לידיעה הזו במהדורה המרכזית בשמונה בערב: ערוץ 12 – שלושים שניות. ערוץ 13 – ארבעים וחמש שניות. ערוץ 11 – ארבעים וחמש שניות גם כן. בכולם הדיווח היה במתכונת המינימלית ביותר שיש בספר: פתיח קצרצר של המגישה, ואז מה שמכונה בעגה הטלוויזיונית "סינק" קצרצר מדברי ארגמן, ויאללה לנושא הבא.
ברור שהתייחסות לפיגוע שסוכל לא תשתווה לסיקור פיגוע שחלילה צלח. אף אחד גם לא דורש מהתקשורת את הסטנדרטים הללו. אבל האם נתון כמו זה שנחשף אתמול לא אמור לפחות להקפיץ לשולחן האולפן כתב או פרשן צבאי/בטחוני שיספר לנו קצת מה שכנינו הפלסטינים מכינים לנו בשעה שמבחינתנו יש דווקא תקופה רגועה יחסית בשטחי יו"ש? האם הפער הבלתי נתפס בין הנתון שהביא ראש השב"כ לתחושות של הישראלי הממוצע שהטרור נמצא בדעיכה לא דורש דיון כלשהו בסוגיה?
האם מוגזם לדמיין מישהו שישב באולפן ויגיד בעקבות הנתונים משהו בסגנון: "הנתונים הללו מוכיחים שבמקום שבו צה"ל והשב"כ יכולים להסתובב באופן חופשי אפשר לעצור את הטרור בעודו מתבשל בקיני המרצחים, ואולי כדאי שהציבור ומקבלי ההחלטות יסיקו מכך משהו לגבי נסיגות נוספות אפשריות?"
התשובה היא כן, זה כנראה מוגזם.
