צורת מחשבה סטליניסטית מרחפת על פני מדינת ישראל בשנתיים האחרונות. אין הכוונה שרשויות המדינה פוגעות בחירויות של האזרח, אלא שהיחס הרגשי כלפי המנהיג מכתיב את עמדת האזרח בכל שאלה שנוגעת לאותו מנהיג. כך, האזרח האוהד את ראש הממשלה מחזיק סט ידוע מראש של עמדות בכל שאלה שתעלה לגביו.
לצד זאת הוא גם אוחז בסל קשיח של עמדות עוינות כלפי רשויות אכיפת החוק. האזרח ה"אוהב" את ראש הממשלה סבור כי התנהלות הפרקליטות מושחתת מהיסוד, כי חייבים לצמצם את כוחו של בג"ץ, כי לא היה ראוי להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה, כי אסור שראש הממשלה יתפטר גם לאחר הרשעה, כי בקשת החסינות היא דבר ראוי והגון וכי לא ראוי להקים את ועדת הכנסת שתדון בחסינות ראש הממשלה בעת ממשלת מעבר.
בחשיבה הסטליניסטית אין מקום לפיצולי עמדות ולחלוקה בין מקרים שונים או בין תהליכים; אין מקום, למשל, להבחנה בין כתב האישום בתיק 1000 לכתב האישום בתיק 4000: הכול הבל ורעות רוח, הכול עורבא פרח, שכן היחס הרגשי כלפי המנהיג, ובמקרה זה כלפי ראש הממשלה, אסור שייתן מקום למחשבה עצמאית ועניינית.
ייאמר מיד, המחשבה הסטליניסטית הזאת אינה עניין של מחנה פוליטי אחד. היא חוצה גבולות של שמאל וימין, שכן לפי צורת מחשבה זו אף מי שסולד מראש הממשלה מחזיק במארז קשיח של עמדות ידועות מראש כלפיו וכלפי רשויות החוק המטפלות בענייניו. כך, האזרח ה"סולד" מראש הממשלה סבור כי הוא מושחת מהיסוד, כי כל כתבי האישום בנוגע אליו הם ראויים ונכונים, כי הפרקליטות היא טלית שכולה תכלת, כי אסור בשום פנים לצמצם את כוחו של בית המשפט העליון, כי ראש הממשלה היה צריך להתפטר כבר עם פתיחת חקירה הראשונה נגדו, וכי בקשת החסינות של ראש הממשלה היא מעשה בלתי מוסרי בעליל. גם כאן, הסלידה והשנאה מכתיבים את העמדה לכל אורך הדרך, בלא לתת מקום להבחנה בין מקרים ותהליכים.
המחשבה הסטליניסטית היא פרסונלית לחלוטין ואנטי־דמוקרטית בעליל, והיא שלחה שורשים בכל רובדי החברה הישראלית, למגדול ועד קטן. היא אינה מבחינה בין משכיל לבור, עשיר או עני. די שנדע את היחס הרגשי של אזרח, עיתונאי, או פוליטיקאי לראש הממשלה – ונדע את תשובותיו בנוגע לכל השאלות שנשאלות לגביו.
מובן שהגזירה המוחלטת הזאת מהיחס למנהיג אינה מחויבת המציאות. אפשר לסלוד מראש הממשלה אך לחשוב שכתבי האישום אינם משכנעים, וכי אין לדרוש את התפטרותו כבר בחקירת המשטרה. מנגד, אפשר גם לאהוד את ראש הממשלה אך לדרוש שיתפטר מעת הגשת כתב האישום.
בל נטעה, שליחי הציבור שלנו בכנסת, משני צידי המתרס הפוליטי, הם שמנסים באופן מודע להטמיע את צורת המחשבה הסטליניסטית הזאת. אלא שצורת המחשבה הזאת מסוכנת לדמוקרטיה.
ראשית, היא מאפשרת למנהיגי הציבור בכנסת לשלוט באופן הדוק יותר באזרח, שכן ככל שהמחשבה של האזרח עצמאית יותר כך השליטה בו מרוחקת יותר, הדוקה פחות, וסופה להיפרם לחלוטין.
שנית, צורת המחשבה הסטליניסטית הופכת את הדיון הפוליטי והחברתי לצפוי ולא מעניין. אם כל אחד מחזיק בסל של עמדות לפי אהבתו למנהיג או סלידתו ממנו, אזי אין מקום לדיון אמיתי, מסקרן ומפתיע.
ולבסוף, אופן המחשבה הזה מחנך את האזרח לאי יושר אינטלקטואלי, לאי יצירתיות מחשבתית ולקיבעון. החשש הכבד הוא שצורת המחשבה הזאת תחלחל ותשתרע להיבטים אחרים של החיים – ואז, אנה אנו באים?
