עד לרגע זה לא הבנתי מה הקטע לסמן דווקא מוצרים. מילא האזהרה על הסיגריות ואחר כך האזהרה הכל כך מבאסת על הסימילאק שמזכירה לכן, אמהות, שהנקה היא התזונה הכי טובה לילדים ושאם בחרת אחרת את אמא גרועה. באמת תודה לכם, זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו. אבל האזהרות החדשות על המזון, איך הן אמורות להשפיע לי על החיים?
מכירים את זה שבדיוק התחלת דיאטה והלכת לסופר להתארגן על שפע של כרובית, גזר ועוד דברים שאמורים לתת תחושת שובע אבל למעשה נותנים תחושה של עצב? ואז בהמתנה לקופה קופצת עליכן חפיסה חדשה של שוקולד ויש עליו עיגולים אדומים שאמורים להבליט את העובדה שהמוצר לא בריא, אבל משום מה לי זה מבליט את העובדה שהמוצר כן טעים. אז לא נשברתי ולקחתי שתי חפיסות של גן העדן הזה, ובעודי בוהה בחפיסה ומחפשת את הערך הקלורי שלמרבה ההפתעה אינו זהה לזה של הכרובית, אמרתי לעצמי שלפני שמוצרים מגיעים עם עיגולי אזהרה, צריך שאנשים יגיעו עם עיגולי אזהרה. זה יכול להועיל הרבה יותר. אלה סימוני האזהרה שהייתי ממליצה להוסיף:
עושה חיים באופן מעצבן מדי. לא מזמן הכרתי מישהי. חברה של חברה. שתינו יחד קפה והיה ממש נחמד. אלא שאז התחלתי לעקוב אחריה באינסטגרם והבחורה פשוט לא נחה. סלפי שלה יוצאת להופעה, סלפי שלה עם חברות מרימות לחיים. עוד תמונה מהמסוע בנתב"ג וכעבור שבוע עוד תמונה מהמסוע בנתב"ג. וואו, הבחורה פשוט לא נחה. וידאתי שוב שאכן יש לה את מספר הילדים שהיא טענה שיש לה וחיפשתי את העייפות. אבל אין, הבחורה היא פנאי פלוס מהלך. חבל שלא ידעתי מראש. הסר עוקב.
עושה חסדים באופן תדיר מדי. את יושבת לתומך באוטו, מנסה להיזכר למי רצית להתקשר ולא מצליחה, ולפתע תוקפת אותך מימין עוגה. את פותחת חלון כדי להגיד שלום לפחמימה, ושם נמצאת הבחורה הכי חסד־מהלך שאת מכירה. "מה קורה? אני בדיוק בדרך ליולדת, אתמול כבר הכנסתי לה ארוחות וקיפלתי לה כביסה וראיתי שאין עוגה, נו ובאיזה בית אפשר לחיות בלי עוגה? אז אני הולכת להכניס לה עכשיו עוגה". כל הכבוד, אני ממלמלת, והיא ממשיכה: "לשבת הזמנתי את ההיא היפה, נו איך קוראים לה – כי בעלה במילואים, אבל בגלל שמחר התנדבתי להסיע את אחת הנשים האחרות לטיפול בבית חולים, נראה לי שאני אבשל כל הלילה ואולי גם אסע עם סיר חם להכניס מרק לחיילים ששומרים כאן קרוב. ומה איתך?"
אני תרמתי במשרד. שתי ערגליות תות.
חסר טקט באופן מביך. אם יש סוג של אנשים שמצדיק את קיומן של מדבקות אזהרה, הריהם אלו עם חוסר הטקט. ואני לא מדברת על אינפנטיליות ברמה של מתיחת ביקורת על הגננת בקבוצה של הגן, למרות שהיא נמצאת בקבוצה. אני מדברת על ישירות מוגזמת, שִכחת פרטי ביוגרפיה קריטיים כמו העובדה שילד מסוים יתום, או להגיד למישהי "נו, אני מבינה שאת אוהבת את השמלה הזו, ראיתי אותך איתה אתמול". וגם משפטים כמו: "פששש, סגרתם את הבסטה מוקדם". לא, אני בטיפולי פוריות. כזה.
הסכנה הגדולה היא מסיבת פיג'מות בערב שבת. חבל שאין מדבקה שתסייע לצפות מי מכל הדרדקיות תהיה זו שתתגעגע הביתה ותאלץ את בעלך לצאת מהמיטה כדי ללוות אותה לקצה השני של היישוב
מתבגר נוהם. לזה לא צריך לדאוג למדבקה, לזה נחוץ ממש שלט בכניסה לבית. שהרי אין דבר שעלול להביך יותר מאשר לשמוע את הבן של חברה שלך ברצף של ספק מלמולים ספק נביחות. ספק יורק דמעות ספק יורק את הפיצה מלפני יומיים מבעד לטבעות שעל השיניים – המון מלל לא ברור. אתן מחכות בשקט עד יעבור זעם, ומתפללות שבינתיים תהפכו לחלביות ותוכלו לשתות בנחת את הקפה.
בלתי נרדמת במסיבות פיג'מות. אין אמא בעולם שרוצה להסכים למסיבת פיג'מות, יש רק ילדים שמצליחים לסחוט אותה רגשית. במגזרנו הסכנה הגדולה היא מסיבת פיג'מות בליל שבת, שהרי אז אין אפשרות להתקשר להורי החברים על מנת שיבואו לחלץ את ילדיהם ולסגור את האירוע. לכן חבל שאין מדבקה שתסייע לצפות מי מכל הדרדקיות שפרושׂות אצלך בסלון ומפריעות לך להירדם הולכת להיות הילדה שממש בקרוב תתגעגע הביתה ותאלץ את בעלך לצאת מהמיטה בשישי בלילה, בקיפאון הנורא, כדי ללוות אותה לקצה השני של היישוב.
מבריזה באופן קבוע. האזהרה הכי חשובה היא מנשים כמוני, שאהבת חייהן היא הברזות. המאמנת קמה עם כאב ראש – עזבי, נעשה בשבוע הבא. לעוזרת כואב הגב – עזבי, יקירתי, עדיף שתנוחי בבית. כל יוזמה שמתבטלת היא אושר צרוף. ולכן, אם אתם רוצים להיות חברים שלי – אל תקבעו. תבטלו. או לפחות אל תיעלבו ממני אם הברזתי.
revitalv@makorrishon.co.il
