ליברמן בודד. אפשר לזהות את זה בהליכותיו, באופן דיבורו ובהתנהגות המתגוננת שאימצו גם חברי ישראל ביתנו. "אנחנו נגד היהדות? אנחנו אנטישמים?", הם תמהים. החלטתו של ליברמן להפוך ללוחם החילוניות הביאה לו ארבעה מנדטים נוספים בבחירות מועד ב'. כדי לשמור על הקהל החדש הגבירו בישראל ביתנו את המסרים, והגדישו את הסאה עם סרטון שבו לעג ח"כ אלכס קושניר לנשים המקפידות על דיני טהרה. אפילו כתבים חילונים התקשו להבין מדוע ליברמן לא מתנער מהסרטון הבוטה. התגובות הביקורתיות הבהירו לו ולחברי סיעתו שהם הלכו רחוק מדי, והשבוע נערך ניסיון ראשון שלו לשוב אל מתחם הסבירות.
כעשרים כתבים מכלי תקשורת דתיים כונסו ביום שלישי במשרדי ישראל ביתנו במודיעין והאזינו לנאום הגנה שכלל את כל המוטיבים. החל מאשתו הדתייה, דרך הרבי הנערץ שהכיר במולדובה וכלה בשינוי שעבר לדעתו על החרדים בשנים האחרונות. "אני גר בנוקדים, בבית הכול כשר ובחוץ אני אוכל מה שטעים", פתח יו"ר ישראל ביתנו באחד המשפטים השגורים בפיו בשנה האחרונה. מבחינתו ישראל ביתנו ולא הליכוד היא הממשיכה האמיתית של התנועה הרוויזיוניסטית, שמייסדה זאב ז'בוטינסקי היה חילוני גמור.
ומז'בוטינסקי לרבי מריבניץ. "הוא חי בתת־תנאים, בחירבה על שפת הנהר. היה שובר את הקרח וטובל", מתאר ליברמן את הרבי שהקפיד על מצוות הדת תחת השלטון הקומוניסטי, ושתמונת קברו תלויה במשרדו. "המוטו שלו היה להשכין שלום בין יהודים. היה שומע שיש ריב, מתייצב בדלת ולא עוזב עד שהשכין שלום".
אחרי כתב ההגנה האישי עובר ליברמן לתיאור המצב בחברה החרדית, שהוביל אותו מידידות אמת עם דרעי וליצמן למתקפות הדדיות. מבחינתו החרדים חטאו בחטא היוהרה, נהגו בכוחניות ושכחו כי לא לעולם חוסן. "ב־96' הקמתי את ממשלת נתניהו הראשונה עם החרדים תוך יומיים", הוא משחזר. "עכשיו הרגשתי שרימו אותי פעם אחר פעם".
הוא פותח בביטול מתווה הכותל בישיבת ממשלה ללא התרעה מוקדמת, עובר לשינויים בהסדרי הגיור ופסילת מתווה נסים ("קשה להאשים את משה נסים שהוא עוכר ישראל"), ולחוקי המרכולים והגיוס. לדבריו, גפני ודרעי אמרו לו בתחילת הדרך שהם יכולים לחיות עם מתווה הגיוס שהתגבש, אך רגע לאחר שעבר בקריאה ראשונה נסוגו ממנו. "זאת הייתה הסלמה חדה", הוא מסכם את קורות השנים האחרונות שהובילו אותו ללכת בעקבות שינוי של טומי לפיד ז"ל, מתעלם מהשיקול האלקטורלי שהציל את המפלגה מאימת אחוז החסימה.
במה שנראה כניסיון לחזר אחר קולות בציונות הדתית, ליברמן מבקש להוכיח כי הוא הוא הימין האמיתי והנחוש. "בהתנתקות, מהתחלה עד הסוף הייתי היחיד שנגד. נתניהו הצביע בעד, מסר את חברון לערפאת, ישב עם טיבי, נכנע לארדואן, קידם הסדרה – כניעה", מונה יו"ר ישראל ביתנו את חולשותיו של מנהיג הליכוד, ומגיע לאחד מרגעי השבר הקשים שלו מול ראש הממשלה: כהונתו במשרד הביטחון. "ישבתי בקבינט שבו השרים וראש הממשלה עסוקים רק בדבר אחד – להכשיל את שר הביטחון", הוא מאשים.
ליברמן מתקשה להבין מדוע הציונות הדתית איננה מעניקה לו גיבוי במאבקו בחרדים, שהלא הוא שואף לקדם מהלכים שייטיבו עמה: החזרת הגיור לרבני הערים, מינוי רב ראשי משורותיה ועוד. "לצערי החרד"לים הפכו יותר קיצוניים מהחרדים", הוא קובל. "אין קשר בין זבולון המר לסמוטריץ' ורפי פרץ. הגיע הזמן שהציונות הדתית תדרוש את מקומה ואנחנו נשמח להיות לצדכם". לדבריו, בסוגיות דת ומדינה הוא נועץ בארגונים מהאגף הליברלי של המגזר, "גורמים שפויים" כלשונו, ובהם עתים, צהר ונאמני תורה ועבודה. "היום רות המואביה בחיים לא הייתה עוברת גיור", הוא קובע, ומקנח בפתגם רוסי: "כמה שמתקרבים לכנסייה, ככה מתרחקים מאלוהים".
אכזבתו של ליברמן מהסרוגים נשמעת לפרקים כאילו הוא עצמו חלק מהמגזר. הוא מיצר על כך שבתי הכנסת ביישובו נוקדים מחולקים לפי עדות, מתאונן על סניף בני־עקיבא ביישוב שהפך נפרד עם השנים, ומתרפק על ימי קום המדינה שבהם חיילים דתיים שירתו יחד עם חיילות. רק לאחר שהנוכחים דוחקים בו שוב ושוב, ניאות ליברמן להשמיע לקראת סיום התייחסות רפה לסרטון של קושניר. "זה היה מיותר, זו לא המהות", הוא מפטיר.
ויש גם בונוס: האיש שהתעקשותו הובילה אותנו לבחירות שניות ושלישיות, מבטיח לנו שוב שלא יהיו בחירות רביעיות ("יש תוכנית סודית"), וטוען בתקיפות שיש צורך בממשלה רחבה כדי להתמודד עם שלושה איומים מרכזיים: פצצה גרעינית לאיראן תוך שנתיים, הגרעון התקציבי, ורצועת עזה. "בממשלה שתקום אולי לא נחיל ריבונות, אבל לא תהיה הרעה", הוא מסכם בהתייחסות לקלחת המדינית שירדה עלינו השבוע.
