דחיינות (נ') –
נטייה לדחות משימות למועד מאוחר יותר.
"אם לא עכשיו, אימתי?"
(הלל הזקן, אבות פרק א', משנה י"ג).
טמן פח (ניב) – זמם להכשילו.
השבוע היינו עדים לתרגיל פוליטי מדהים מבית מדרשו של השר בצלאל סמוטריץ'. ברור שלא תמיד אני רואה עין בעין עם היהודי המבריק הזה, אבל הפעם אני מורידה את הכובע. מדובר, כמובן, בפח שטמן השר למפלגת כחול לבן, ובעיקר לעומד בראשה, בנושא סיפוח הבקעה.
בשבועות האחרונות לוחצים חברי כחול לבן לכנס את ועדת הכנסת כדי לדון בהסרת חסינותו של ראש הממשלה נתניהו. לאחר שעברו כמה משוכות בדרך ליעד הנכסף, הגיעו ליו"ר הכנסת וביקשו ממנו לכנס את המליאה. כשזה התרצה, בקושי רב, עסקו חברי הליכוד בהטחת האשמות ובביאוס כללי. רק סמוטריצ'נו לא נבהל אלא פעל. הוא ביקש שבדיון, שנקבע ליום שלישי הקרוב, ידונו לא רק בחסינות ראש הממשלה, אלא גם בהחלת הריבונות הישראלית בבקעת הירדן.
פעמים רבות התבטא גנץ בנושא ואמר שהוא בעד החלת ריבונות ישראל בבקעה. סמוטריץ' ידע שאלו רק דיבורי בחירות, ושגנץ לא יצעד באמת אל הסיפוח. המהלך נועד לבחון אותו, האם פיו וליבו שווים (הם לא), ואם יש לו באמת אומץ של גנרל כפי שהוא מתיימר לטעון (אין לו). על הדרך, אם תסופח הבקעה יושג ניצחון כפול: גם שמחה לאיד (שכידוע אין גדולה ממנה) וגם ריבונות על עוד שטח בארץ ישראל.
"העיתוי המדיני שבו אפשר לקבל גיבוי למהלך מצד ידידה של ישראל, הנשיא דונלד טראמפ, בשילוב עם כינוס המליאה 'הדחוף' ביום שלישי, הוא שעת כושר היסטורית", אמר סמוטריץ'. "אין לנו פריווילגיה לפספס אותה. יש מי שדורש כינוס מליאה לצרכים פופוליסטים של חסינות, ועלינו לנצל זאת כדי ליישם צעד ציוני היסטורי מתבקש בבקעת הירדן".
אולי משום שבקעת הירדן יושבת בול על השבר הסורי־אפריקני, הדרישה לספחה יצרה רעידת אדמה בקנה מידה בינוני. יועצים משפטיים החלו לנהום שאי אפשר לקבל החלטות עקרוניות בזמן ממשלת מעבר (כנראה הסרת חסינות מראש ממשלה מכהן אינה עקרונית), בעוד בני גנץ לבש יוניקלו שחור ורץ לבקעה, להראות שהוא לא נופל למלכודת של סמוטריץ' – ונפל לבולען עצום, באומרו: "בקעת הירדן היא חומת המגן המזרחית של מדינת ישראל בכל תרחיש עתידי… ממשלות שדנו בעבר על האפשרות להחזיר אותה עשו טעות אסטרטגית־ביטחונית חמורה, ואנחנו רואים את חבל הארץ הזה כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. לפיכך, לאחר הבחירות נפעל להחלת הריבונות על בקעת הירדן, נעשה זאת במהלך לאומי מוסכם ובתיאום עם הקהילה הבינלאומית".
כך איבד גנצנו מצביעים מימין ומשמאל. מימין, כי אנחנו יודעים שאין דבר כזה "סיפוח בתיאום עם הקהילה הבינלאומית". זה רק נשמע שקול ואחראי, אבל אנחנו לא מטומטמים: הסיבה שלא החלנו ריבונות עד כה היא בדיוק משום שהמנהיגים שלנו פחדו ממה שהקהילה הבינלאומית תגיד. למצביעי הימין הרך, שהיו עלולים להצביע לגנץ לפני התגובה הזאת, ברור כעת שהוא מזייף כרגע פתק מהרופא כדי להסביר למה הוא לא יוכל לספח: הוא ממש־ממש רוצה, אבל הקהילה הבינלאומית לא מסכימה.
משמאל, רעידת האדמה המשיכה כשראשי הסיעות תקפו את גנץ ולעגו לו באומרם כי הוא תחליף חיוור לנתניהו, וכבר עדיף לתמוך בראשון שאומר בגלוי שהוא רוצה לספח, מבשני שמגיב רפות לנושא, ואי אפשר לדעת מה יעשה אם רק ייתנו לו את הכוח, כפי שהוא מבקש.
"למה לחכות לאחרי הבחירות אם אפשר להחיל ריבונות על בקעת הירדן כבר עכשיו בהסכמה רחבה בכנסת? בני גנץ, אני מצפה לתשובתך עוד הערב, אלא אם אחמד טיבי שם לך וטו", כך לעג לגנץ ראש הממשלה. ולנו לא נותר אלא להתרווח בכורסה לכמה דקות של נחת בקלחת הבחירות המאוסות.
ראש הממשלה פרסם עוד ציוץ בחשבון הטוויטר שלו, וענה ליו"ר כחול לבן כך: "בני גנץ, אני שמח שסוף־סוף החלטת לתמוך ביוזמה שלי להחלת החוק הישראלי על בקעת הירדן וצפון ים המלח. אני מצפה לתמיכה מלאה שלך ושל כחול לבן במהלך ההיסטורי הזה. בקרוב מאוד אעמיד אותך במבחן הזה".
